״אל תעשו מדיטציה כדי להיעשות מוארים, עשו מדיטציה כי אתם כבר מוארים.״
( פתגם זן)
עד כמה שישמע הדבר פרדוקסלי הרי שמה שלרוב עוצר אותנו מלהיות מי שאנחנו יכולים להיות הוא חוסר הקבלה של העובדה שאנחנו כבר מי שאנחנו יכולים להיות….
מרגע לידתנו מעולם לא עשינו אפילו מילמטר פחות ממה שיכולנו לעשות בתוך אילוצי החיים לתוכם נולדנו – הסביבה, הגנטיקה, התרבות והמשאבים הנפשיים והחומריים שעמדו לרשותנו.
המאמצים הללו לעולם לא נפסקים עד רגע מותנו אך מה שהולך ומתווסף במהלך השנים הוא ׳אידאל העצמי״ שהחברה סביבנו מקרינה לתוכנו.
״אידאל העצמי״ או כפי שפרויד כינה אותו ה״סופר אגו״ הוא קול פנימי שהפנמנו מהחוץ שלא מפסיק להפציץ אותנו במסרים שיפוטיים ובקורתיים על ״מי שהיינו אמורים להיות, מה שהיינו אמורים להרגיש, איך שהיינו אמורים לחשוב והאופן בו היינו אמורים להתנהג״.
השיפוט והבקורת של הסופר אגו בעוצמה מסויימת מתחילים לשתק אותנו, לצמצם את אופק הדמיון והיצירתיות שבנו ולפגוע במוטיבציה ובדרייב שלנו לפעול.
כשמנתחים את התוכן של מסרי הסופר אגו שמציגים את עצמם בפנינו כ״מוסר״, ״מצפון״ או ״מודעות״ מגלים שהם לרוב אוסף של קלישאות שמייצגים בסופו של דבר רצונות, דחפים, גחמות, משאלות ואידאלים של שחקנים אחרים בחברה, בדרך כלל שחקנים חזקים ודומיננטיים.
יותר מכל ה״פשע״ של הסופר אגו הפנימי שלנו הוא בהפצת השקר שאנחנו באמת יכולים להיות או ״אמורים״ להיות מישהו אחר ממי שאנחנו.
הנסיון המתמיד שלנו להיות אחרים ממי שאנחנו באמת יוצר סוג של עינוי שמציב בפנינו מטרות ויעדים שאינם באמת שלנו.
התוצאה הטרגית של הקשבה לסופר אגו הזה היא שגם אם ׳נצליח׳ להשיג את המטרות שהוא שם בפנינו הרי שלא נחווה אז סיפוק או הנאה כיוון שאלו מעולם לא היו באמת המטרות והיעדים האותנטיים שלנו.
הסופר אגו שודד מאיתנו את האותנטיות שבנו ובמקרה הטוב משאיר אותנו עם תחושת הצלחה חלולה ובמקרה הפחות טוב עם התחושה שאנחנו כשלון שלא מממש את עצמו.
זאת כיוון שהסופר אגו מצווה עלינו לממש עצמי של מישהו אחר ולא שלנו עצמנו.
התחושה של להנות פשוט מלהיות מי שאנחנו נעלמת מאיתנו ומחליפה אותה תחושת דחיפות ומשימתיות תמידיים, חסרת מנוח או תוחלת.
ההתמכרות ל״עשייה״ ומשימות הולכת וגדלה אז כי שום פעולה לא באמת תשאיר אותנו בסוף היום עם תחושת מימוש או סיפוק.
את ההתנהלות של עיצוב צורת חיינו על פי הסופר אגו החיצוני המופנם הגדיר הפילוסוף ניטשה כ״מוסר עבדים״.
מוסר עבדים הוא מצב בו אנו מגדירים כ״טוב״ את מימוש המאוויים של אנשים אחרים – יהיו אשר יהיו – על חשבון המאוויים, הרצונות והחלומות שלנו.
אז למה הומצא הסופר אגו מלכתחילה?
כמובן שאיננו יכולים לדעת בוודאות מתי נוצרה הסוכנות הנפשית הזו של הסופר אגו בהסטוריה של התהוות חברות אנושיות.
יחד עם זאת אפשר לשער שני יעדים מרכזיים שהיווצרות הסופר אגו מילאה עבור בני אדם.
המטרה הראשונה להיווצרות הסופר אגו היא שליטה.
מראשיתו – מבנה השבט, המשפחה ולאחר מכן החברה היה מבנה היררכי.
ככל שקבוצות הפרטים גדלו כך היכולת לשלוט ולפקח על חברי הקבוצה הפכה קשה יותר.
בשלב מסויים הבינו שליטי החברות שלא ניתן להציב שוטר פיזי מול כל חבר קבוצה על מנת לפקח שיציית לכללי הקבוצה והנורמות שלה.
הסופר אגו במובן זה הוא ה״תוכנה״ הקדומה שהומצאה על מנת ליצור מעין ״שוטרים וירטואלים פנימיים״, תוכנה שבה האדם עצמו ממשטר את עצמו לציית לכללי הקבוצה.
לא רק זו אלא שאדם שאינו מודע לאותה תוכנת סופר אגו בתוכו יהפוך באופן לא מודע לסוכן של אותם ציווים חברתיים ששתולים בו וינסה למשטר גם את מי שסביבו לפעול על פי כללים אלו.
תוכנת הסופר אגו בעזרת אותם סוכנים הופכת ׳וויראלית׳.
מטרה שניה שאותה שרת הסופר אגו היא וויסות של הרגשות הבוערים שאנו חווים.
כבר מימי קדם הקושי של האדם לשלוט בנסיבות חייו הוביל אותו לחוות כאב, חרדה, קנאה תסכול וחוסר אונים – רגשות שהתקשה לשאת אותן.
במיתוס של ספר בראשית למשל מתואר הרצח הראשון בהסטוריה כרצח של קיין את הבל בעקבות קנאה שקיין לא יכול היה לשאת.
הסופר אגו ( ה״אלוהים״ למשל במקרה של קיין והבל) מנתק את האדם מקרקע הכאב וגורם לו לחיות בעולם אלטרנטיבי בו הוא מדמיין מה ״אמור היה להיות״.
הסופר אגו במקרה זה מטפח באדם אשליה של שליטה שאם רק היה נוהג אחרת היה נמנע ממנו הסבל של הרגשות הכואבים.
בסופו של דבר הסופר אגו אמנם מעמעם את כאב הרגשות והפחד מחוסר האונים אך מחליש את האדם ביכולת שלו להיות נוכח בכאן ובעכשיו.
אז כיצד מתמודדים עם הסופר אגו?
האמת היא שאין דרך קלה או פשוטה להסיר את אותה ״תוכנה זדונית״ שהושתלה בנו שנקראת סופר אגו.
השלב הראשון בהתמודדות עם הסופר אגו שבנו שלא מאפשר לנו להיות מי שאנחנו באמת היא להכיר בו ובכלי העבודה שלו להשליט את מרותו בתוכנו.
כלי העבודה המרכזיים לשליטה של הסופר אגו הם להפציץ אותנו באשמה, בושה וחרדה בעקבות הפרה של ״ציוויים״ שלו וההשלכות של אי ציות להן.
משימת ההפרדות שלנו מהסופר אגו דורשת להאמין יותר בעצמי האמיתי שלנו ובו זמנית להטיל יותר ויותר ספק ואי אמון בסופר אגו ובצווים שלו.
לפעמים אי האמון הזה יוצר בלבול כיוון שהוא דורש מאיתנו להטיל ספק ברגשות אמיתיים שאנחנו חווים כמו כאמור אשמה, בושה או חרדה.
יחד עם זאת, ההבנה שתחושות אלו הן פרי מניפולציה של הסופר אגו ולא קולות המצפון/המצפן הפנימי האמיתי שלנו – הבנה זו תעזור לנו לנטרל את הסופר אגו והנזקים שלו.
בחלל שיווצר בפרידה מהסופר אגו אנחנו צריכים לשקם מחדש את המצפן האותנטי שבנו ולהבין מהם הערכים, החלומות והכמיהות שאנחנו נרצה לממש בחיינו, שהם באמת שלנו.
השחרור מכבלי המצפון הכוזב – הסופר אגו – יאפשר לנו פשוט להיות מי שאנחנו ולא לרצות או לשאוף להיות או לרצות אף אחד אחר.
נדע אז את מה שתמיד ידענו בתוכנו פנימה – שבכל רגע נתון עשינו ואנחנו עושים את המיטב שלנו בתוך מסגרת המציאות שנולדנו לתוכה.
גם אם המציאות הזו כרוכה בכאב, פחד או חוסר נוחות – אנחנו לא נתפתה אז לברוח ל״מי שהיינו אמורים להיות״ אלא נמצא את הדרך להיות נוכחים גם בתקופות המאתגרות הללו, ללמוד מהן ולעבור דרכן.
