.
"האתגר שלנו בעולם הזה הוא להעיז להקשיב לקול הפנימי שלנו ולהפריד אותו מכל שאר הרעשים, ההתניות, ההרגלים וההנחיות שמוקרנים לעברנו בכל רגע נתון"
מאת: אסף לב
אם נרצה בכך ואם לא, מרגע שאנו נולדים אנחנו שרויים תחת סמכות הורינו.
תהליך התבגרות בריא מתנהל באופן כזה שלאט לאט אנחנו לומדים יותר ויותר להסתמך על עצמנו כמקור של ידיעת עצמינו ובחירת צורת החיים שלנו.
עם זאת, ישנן תרבויות או קהילות שבהן מקור הסמכות תמיד נשאר חיצוני – אם זה האל, רבנים, אב המשפחה, המסורת, מתקשרים, ראש מפלגה פוליטית ועוד.
יש המאמינים אפילו שהמדע או הראציונליות הם מקורות סמכות לגבי חיינו.
מדענים רצינים בוודאי יתכחשו לכך.
המדע מספר לנו רבות על עובדות הטבע והראציונליות מספקת לנו כלים כיצד לחשוב אך לאף אחד משניהם אין שום דבר מעניין או משמעותי לספר לנו על איך לחיות את חיינו.
הצורך של רבים מאיתנו לחפש מקור סמכות חיצוני שיספר לנו מהי הדרך כרוך ברוב המקרים בפחד קיומי שלנו מפני הלא נודע.
חיינו בעולם הזה קצרים והמסתורין של קיומנו כאן על הכוכב הזה הוא גדול.
הפחד מאי הידיעה מניין באנו, לאן נלך ומה בכלל קורה כאן באמת – כל אלו דוחפים רבים מאיתנו לזרועות אלו ״שיודעים״.
הנחת היסוד של הפסיכותרפיה הקיומית היא שכדי לגדול באמת צריך להעז להשאר עם הפחד ואי הידיעה.
ניטשה שהיה מראשוני הפילוסופים הקיומיים טלטל את העולם בהכרזה שלו על מותו של האלוהים.
בכך בעצם הדגיש ניטשה את מותה של כל אפשרות שלנו להגיע אל מה שהוא כינה ״העולמות האחוריים״, אל מאחורי הקלעים של הקיום.
לפי ניטשה, כל מי שטוען שיש לנו דרך לדעת את המסתורין או המשמעות הסופית של קיומנו אינו אלא משתמש בפחד של בני האדם מהלא נודע כדי לצבור כח כזה או אחר.
אז למה בעצם להשאר עם הפחד נשאל? מה הבשורה הגדולה של עמידה חשופה אל מול התהום הקיומית בלי ״לחזור בתשובה״ כלשהי?
אם נחזור לניטשה, הדימוי שלו לקיום חופשי בעולם הוא ״לרקוד על פי התהום״.
ניטשה טען שדווקא המוכנות שלנו לוותר על ה״אלוהים״ או שליחיו עלי אדמות, היא זו שמאפשרת לנו ליצור את מקור הידיעה העצמי שלנו, את הריקוד האותנטי שלנו בעולם.
לפי גישה זו, אין שום צורת חיים נכונה או דרך נכונה שעל פיה איזה שהוא אל אי פעם ברא אותנו.
על פי ניטשה החיים הם תהליך מתמשך של בריאה עצמית מרגע לרגע.
האתגר שלנו בעולם הזה הוא להעיז להקשיב לקול הפנימי שלנו ולהפריד אותו מכל שאר הרעשים, ההתניות, ההרגלים וההנחיות שמוקרנים לעברנו בכל רגע נתון.
הלמידה האמיתית על פי גישה זו היא למידה מהנסיון של הארועים אותם אנו פוגשים.
בדרך זו, ככל שנקשיב יותר לקול הפנימי שלנו כך ילך ויבנה מקור הסמכות הפנימי שלנו.
מקור הסמכות הזה הוא מעין מצפן פנימי שמאותת לנו מה נכון, מדוייק ומתאים לדרך שלנו.
לפעמים ניפול לבורות, נכשל ונלמד אבל הכיוון והדרך ילכו ויפתחו בפנינו לאור הנפילות, הכשלים והשעורים שדרך זו תעמיד בפנינו.
זו לא תהיה לעולם הדרך האמיתית ביותר, הנכונה ביותר או הטובה ביותר – מהסיבה הפשוטה שאין באמת דרך כזו,
אבל היא תהיה הדרך שלנו.
