הסבל שבגללו אנחנו מגיעים לטיפול מתגלם לרוב במצוקה מסויימת ספציפית שאנו מכנים סימפטום.
סיפטמום כזה יכול להיות למשל קושי לשלוט בהתנהגות מסויימת שמזיקה לנו כמו אכילה רגשית, קשיי שינה, אובדן תחושת חיות וחיוניות ביום יום, או התקפים של רגש בוער שמציף אותנו כמו התקפי זעם, התקפי חרדה, התקפי אשמה ושיפוט עצמי, התקפי בושה וחוסר הערכה עצמית, התקפי קנאה, התקפי תסכול ועוד.
לפני שמתחילים תהליך טיפולי אנחנו נדרשים להעריך את האסטרטגיה שננקוט על מנת להתעמת עם הסימפטום מעורר הסבל.
חשוב לומר שאין אסטרטגיה ׳נכונה׳ או ׳טובה׳ יותר מאחרות – רק כזו שמתאימה לסיטואציה הנוכחית.
אסטרטגיה אחת להתמודדות עם הסימפטום היא להעלים אותו.
כך למשל חרדות הקשורות בפעילות ספציפית כמו פחד מטיסות, חרדת בחינות, פחד קהל, דכאון וכו.
הרצון שלנו אז בפנייה לתהליך טיפולי הוא שהסימפטום שמפריע לתפקוד היום יומי שלנו פשוט יעלם מחיינו.
הדרך הקלאסית למשל להעלמה של סימפטומים היא הטיפול התרופתי שמציעה הפסיכיאטריה וכיום גם רופא המשפחה כמו למשל בתלונות מסוימות של חרדה או דכאון.
התרופות מיועדות להסיר את התחושה המטרידה ולאפשר לנו להמשיך בחיינו בדומה לתרופות ללחץ דם, כולסטרול או סוכר.
היתרון של אסטרטגית הטיפול הזו היא המהירות, היעילות והיותה זולה מבחינת המשאבים הנדרשים מאיתנו לטפל בה.
לפעמים לעומת זאת הסימפטום המטריד שלנו מורכב יותר ועיקש יותר מכדי להעלים אותו בעזרת הגישה שתארנו.
כיוון שאי אפשר אז פשוט להעלים את הסימפטום הרי שבמקרים אלו עלינו להתמודד ולהתעמת עם הסימפטום – לנהל אותו.
אסטרטגיה טיפולית לניהול ועימות עם סימפטום נוכל להדגים דרך טיפול התנהגותי קוגניטיבי שמכונה גם c.b.t.
כך לדוגמא בסימפטום של בטחון עצמי נמוך.
הטיפול ההתנהגותי יעזור לנו אז לזהות את הקולות בתוכנו שתוקפים, שופטים או ׳מורידים אותנו למטה׳ וגורמים לבטחון העצמי שלנו לצנוח.
בטיפול הזה, לאחר מיפוי הקולות והאמונות שמנמיכים את הערך העצמי שלנו, ננסה ליצור קולות חדשים ומשפטים שמתנגדים לקול השיפוטי.
בדומה לבית משפט אז, מול השיפוט והבקורת אנחנו נמצא בתוכנו את הסנגור הפנימי שמגן על מי שאנחנו ועוזר לנו להרגיש חזקים ועמידים יותר מול הבקורת הפנימית המנמיכה.
אך לעיתים הסימפטום המטריד שלנו הוא קול ממעמקים, קול שמגיע מתחתיות הלא מודע שבתוכנו לומר את דברו.
במקרים כאלו דווקא העלמה של הסימפטום או מאבק בו יחמיצו את המסר שמביא עימו הסימפטום הזה.
במקרים רבים כאלו הסימפטום גם יהיה עיקש ולא יעלם או שיתגלם לאחר מכן בהפרעה אחרת.
האסטרטגיה הטיפולית אז במקרים אלו היא לרדת למעמקי הנפש שלנו על מנת להבין את הקול המטריד הזה ולהקשיב למסר הלא מודע שהוא נושא עימו.
כך למשל התקפי זעם או התקפי אשמה, דכאון או חרדה יכולים להדהד הדחקות ופצעים עמוקים שאנו נושאים עימנו שנים רבות.
ההשתקה או העלמה של הסימפטום אז ישאירו בתוכנו מועקה שלא באמת תעלם.
אנחנו נדרש אז בתהליך עומק לפגוש את ׳הילד הפנימי׳, אותו חלק בתוכנו שמכיל את הרגשות, הזכרונות והתחושות הראשוניות ביותר שלנו.
הילד הפנימי הוא בסיס הנפש והתודעה שלנו.
במהלך מפגש העומק עם הילד הפנימי אנחנו יכולים לגלות אז את החסכים שלא היינו מודעים אליהם שנים רבות לעיתים – כמו למשל חסך באהבה, בקבלה אמיתית, בחום, באינטימיות ובהערכה.
החוסרים האלו, שפעמים רבות איננו מודעים להם, יופיעו לפעמים שנים רבות אחרי כסימפטום מטריד ומעיק.
הקושי בתהליך העומק הטיפולי הזה, שאנו מכנים טיפול דינמי או קיומי, הוא היותו מסע ארוך ועמוק אל תוך תוכנו, מסע שדורש מאיתנו משאבים, זמן והתמסרות עמוקה.
יחד עם זאת, אני יכול לומר לאחר יותר מעשרים שנה של עבודה בליווי תהליכים כאלו, שמסעות אלו הופכים למסעות חיים של גילוי עצמי וטרנספורמציה אישית ששינתה באופן עמוק ומשמעותי את חייהם של מטופלים רבים מהאופן שבו הכירו את עצמם קודם לכן.
חשוב לומר שלעיתים בתהליך העומק אנחנו נידרש לשלב את שלל האסטרטגיות הללו שהזכרנו.
זאת על מנת לאפשר תוך כדי התהליך את התפקוד האופטימלי שלנו בתוך החיים עצמם.
