הרגש הוא המימד שמאפשר לנו לא רק לחיות אלא להרגיש חיים, לחוות את הרגע בכל הצבעים העזים שלו והייחודיות שבו.
ללא המימד הרגשי חיינו עשויים להתפש כבנאליים, שגרתיים, ואפילו סתמיים וחד גוניים.
לעיתים אנשים שמאבדים את מימד הרגש בחייהם מתארים את תחושתם כ״מוות בתוך החיים״.
לאובדן של מימד הרגש בחיינו עשויות להיות סיבות רבות.
אחת הסיבות המרכזיות להקהייה או אובדן של המימד הרגשי בחיינו היא טראומת עבר.
טראומה היא ארוע או תקופה שבהם עוצמת הרגשות הבוערים שאנו חווים – כמו כאב, זעם, פחד, בושה ואשמה – הם כה עזים עד שאנחנו לא מסוגלים לשאת אותם.
במצבים אלו הנפש מפעילה את מנגנוני החירום שלה כדי להתמודד עם המצוקה כמו הדחקה, הכחשה, והדחייה של הרגשות הבוערים אל מרתפי הלא מודע.
פעמים רבות מנגנוני ההגנה הללו לא מודעים ואנחנו אפילו לא ערים לעוצמה הרגשית האדירה שהודחקה בתוכנו.
ה״רווח״ של מנגנוני ההגנה הללו הוא מהיר ומיידי.
כמו משכחי כאבים ההדחקה מסירה את הכאב באופן מיידי ומאפשרת לנו להמשיך את חיינו כביכול ״כרגיל״.
יחד עם זאת, אנחנו לרוב לא מודעים למחיר הכבד של הדחקה עוצמתית לאורך זמן.
המחיר של ההדחקה הוא שחיקה הולכת וגוברת של תחושת החיות ויכולתנו להרגיש.
זאת כיוון שמנגנון ההדחקה לא משתק רק את הרגש הלא נעים שחווינו אלא את כל מנגנון הרגשות כולו.
ההדחקה לא יודעת למיין רגש ״טוב״ ורגש ״רע״ אלא קוברת מתחת לפני המודעות את האזור הרגשי שלנו.
כעוצמת הרגש הבוער שחווינו כך עוצמת ההדחקה והדחיקה של האזור הרגשי החוצה מתפיסת העצמי שלנו.
את האזור שהיה אז חי,רגיש ובוער מחליף במנגנון ההדחקה מעין ׳מדבר רגשי׳.
המדבר הרגשי הזה מתבטא פעמים רבות כדכאון.
אחד ׳הפתרונות׳ שאנו מגלים להקהיית עוצמת הרגש בחיינו הוא ההתמכרות.
ההתמכרות יכולה להיות לאלכוהול, סמים, עבודה, כסף, סקס, אוכל, כח ושליטה וכל פעילות אחרת שמשתלטת על חיינו ומהווה ספק ריגושים חליפי לרגש.
במהלך ההתמכרות אנחנו ממירים את החסר הרגשי שלנו בריגושים שונים.
הריגוש שמספקת לנו ההתמכרות מעניק לנו מעין ׳זריקות חיות׳ שמנשימות לרגעים את אזורי השממה בנפשנו ומזכירות לנו שאנחנו עדיין ׳חיים׳.
יחד עם זאת, כמו להדחקה גם להתמכרות יש תופעות לוואי.
כך למשל בשונה מרגש בריא שמלווה אותנו לאורך כל חיינו כמו פסקול של סרט, הריגוש ההתמכרותי מתפרץ אך נעלם כלעומת שבא ואז מטיח אותנו בעוצמה חזרה אל רצפת השממה הרגשית שלנו.
כמו כן נוירוני המטרה של הגירוי ההתמכרותי מאבדים את הרגישות שלהם מהר מאד, מה שדורש מאיתנו להגביר עם הזמן יותר ויותר את עוצמת ההתמכרות.
הדרך הקשה אך העמוקה יותר לטפל בשממה הרגשית ואובדן תחושת החיות היא לצלול אל מקורות האובדן והטראומה שקדמו למנגנוני ההדחקה העוצמתיים.
כמו ירידה אל הטיטאניק, הצלילה אל מקורות הטראומה עשוייה להיות קשה מאד ומטלטלת.
זאת כיוון שבמסע הצלילה הזה אנו עשויים לפגוש באותן ׳מפלצות מעמקים׳ בדמות זכרונות, רגשות, אובדנים או ארועים שאפילו לא ידענו על קיומם.
מטרת מסע הצלילה הזה הוא איסוף מחדש של רקמות הרגש הללו שנקרעו מאיתנו והכרה בהן כחלק מאיתנו.
הדרך להשיב לעצמנו את
יכולת ההרגשה המלאה כרוכה בהסכמה שלנו לחוות מחדש רגשות בוערים כמו כאב, אובדן, פחד, געגוע, עצב, תסכול, חרטה, אשמה זעם או בושה.
הרגשות הבוערים הללו הם חלק מסיפור חיינו ועלינו ללמוד להכיל ולבטא אותן, גם אם לפעמים היינו מעדיפים לסלק אותם מעלינו.
מרגע שאנו לומדים להסכים לכל רגש שעולה בנו ולומדים להכיל אותו ללא הדחקה אנחנו מגלים אז שאין באמת רגשות ״טובים״ ורגשות ״רעים״.
מה שניסינו לצנזר כרגשות ׳רעים׳ היו למעשה רגשות שלא יכולנו לשאת את עוצמתן הבוערת.
מתוך הבנה זו של היכולת לקבל ולעבוד עם הרגשות שלנו אנחנו נגלה שרגשות בוערים לא רק שאינם ׳שליליים׳ אלא מהווים מטען אנרגטי עוצמתי ודלק להנעה שלנו קדימה בתוך החיים.
היכולת להחזיר לעצמנו את תחושת החיות כשאנחנו קמים בבוקר ובכל רגע היא צעד חשוב ביכולת להבטיח לעצמנו שכל עוד אנחנו חיים – נחווה את חיינו במלואם.
