רבים מאיתנו מכירים את סמל הרפואה העתיק מהמיתולוגיה היוונית של מטה אסקלפיוס שעליו משתלשל נחש.
מעניין לראות כיצד הנחש מסמל את המחלה והארס הקטלני אך בו זמנית גם את ההחלמה והריפוי.
בעולם החי הארס מאז ומתמיד שימש את בעלי החיים – הן לצורכי התגוננות והן לצורכי צייד.
אם נקח את המטפורה אל ה׳ג׳ונגל האנושי׳ שלנו, בני האדם, הרי שנמצא שגם בני האדם פיתחו לעצמם יכולת להטיל ארס או להרעיל עולם נפשי של אדם אחר לצורכי התגוננות או התקפה.
לעיתים הארס מרעיל את נפשו של האדם עצמו.
אז מהו ארס נפשי וכיצד הוא בעצם נוצר אצל בני אדם?
כדי להבין את מנגנון היווצרות הארס הנפשי אנחנו צריכים לחזור למושג שעסקתי בו לא מעט בפוסטים קודמים בשל חשיבותו והוא הרגשות הבוערים שבנו.
הרגשות הבוערים הם כל אותם רגשות שמתוייגים לעיתים כרגשות ״שליליים״ בשל היותם לא נעימים וקשים לחוויה.
במשפחת הרגשות הבוערים הללו נמצא את הקנאה, הזעם, השנאה, התסכול, הבושה, האשמה, החרדה, האכזבה ועוד.
החשיבות של העבודה עם הרגשות הבוערים, לא נעימים ככל שיהיו, היא עצומה להתבגרות, ההתפתחות הנפשית והנוכחות האותנטית שלנו בעולם.
ככל שאנחנו לומדים לעבוד עם הרגשות הבוערים הללו הם מומרים לאנרגיה נפשית שמעצימה את הדרייב שלנו לתנועה ועשייה בעולם.
יחד עם זאת, כאשר אין לנו את המשאבים להתמודד, לחוות ולהתעמת עם הרגשות הבוערים שלנו, הרי שהרגשות הללו יודחקו למעיין ׳ביצה רגשית׳ פנימית שתיווצר אז בתוכנו.
הרגשות המודחקים הללו הופכים עם הזמן לארס רגשי רעיל שפוגע בראש ובראשונה בנו עצמנו.
כך לדוגמא כאשר אנחנו חווים קנאה בבן זוג, בן משפחה, חבר לעבודה או מכר אחר מסביבתנו הקרובה.
כאשר רגש הקנאה הבוער מדובר ומעובד אצלנו הרי שהוא יבהיר לנו שלאחר יש משהו שהיינו רוצים עבור עצמנו, ושלנו עצמנו אין נגישות אליו.
זה יכול להיות חפץ יקר, מערכת יחסים שהיינו רוצים, מראה, מצב נפשי או כל ערך אחר כלשהו.
כאשר אנחנו לא נבהלים מהקנאה ומסכימים לחוות אותה הרי שהקנאה הזו יכולה להפוך לדחף שיגרום לנו להכיר בצורך ובחסך שלנו ולמצוא דרכים יצירתיות כדי שיהיה לנו את מה שהיינו רוצים עבור עצמנו.
מושא הקנאה אז הופך למושא השראה עבורנו.
לעיתים יסתבר לנו שלא נוכל לקבל את מה שיש לאחר מסיבות שונות.
במקרה כזה נחווה כאב וצער אך נוכל לקבל את הכאב הזה כחלק מהחיים, להכיר במגבלות שלנו ולהתמקד באיכויות וביחודיות שיש בנו.
זאת במקום למקד את תודעתנו במה שאין לנו או בהשוואה לאחרים.
לעומת זאת, כאשר הקנאה תוססת ושורפת בתוכנו באופן שאין לנו את היכולת לחוות אותה ולעבד אותה הרי שהקנאה תודחק ותהפוך לאנרגיה ארסית מרעילה בתוכנו.
אנרגיית הארס הזו יכולה לכרסם בתוכנו ובערך העצמי שלנו ולגרום לנו להרגיש לא ראויים לעומת האחר.
במצבים אחרים הארס יכול להיות מופנה כלפי האחר בנסיון לפגוע בערך שלו באיזו שהיא דרך שתפחית את רמת הארס שמצטברת בתוכנו.
התנהגות הרסנית כזו כלפי האחר כמובן אינה מסתיימת שם ומתחילה מעגל אכזרי שבו האנרגיה של ההרס כמובן תחזור מהסביבה אלינו חזרה.
כאשר אנו חווים אינטראקציה מרעילה שכזו ממי שקרוב אלינו, אינטראקציה שגורמת לנו להטיל ספק בערכנו, הרי שהצעד הראשון הוא כמובן לזהות את ההתנהגות הזו ולא לשתף איתה פעולה.
ראייה אמפטית של האחר תאפשר לנו להבין שהארס הרעיל שלו הוא תוצר של חוסר יכולת שלו להתמודד ולעבד כאמור רגשות בוערים בתוכו.
כמו אדם חולה, המטרה היא לשקף לאדם שמשתמש כלפי האחר בארס נפשי שהרעילות הזו היא סימפטום לקושי שהוא חווה.
קבלת האחריות של האדם על ההתנהלות המרעילה שלו תאפשר לו לזהות בעצמו את המנגנון הזה ולהבין מהם אותם רגשות בוערים שהדחיק שמהם נוצר הארס הנפשי.
כמו ׳סדנא לניקוי רעלים׳ האדם אז יוכל להתבונן פנימה ולנקות מתוכו את אותם שאריות רעילות.
זאת כאמור על ידי עיבוד והכרה ברגשות הקשים אותם לא הצליח בעבר לעבד ולחוות.
ברמה העמוקה ביותר אני מאמין ש׳טיפול מונע׳ להווצרות של ארס פנימי בתוכנו הוא הקבלה האמיתית של כל רגש שעולה בנו והכרה בערך העצום של חוויית הרגש הזה, בוער ומאתגר ככל שיהיה, כאנרגיה שיכולה לשרת אותנו ולא רק כנתיב להרס.
