רבות מהמצוקות הנפשיות שאנו פוגשים ביום יום מקורן בטראומה – מודעת או לא מודעת – שחווינו במהלך חיינו.
בזמן משבר הטראומה הזו שבה מעולם ההדחקה לדפוק על דלתות התודעה שלנו באמצעות סימפטום מסויים כמו דכאון, חרדות, צניחה בערך העצמי ועוד.
אחת ההגדרות לחוויה טראומטית היא מפגש עם אמת שלא יכולנו לשאת בשעת המפגש.
במילה ׳אמת׳ אנחנו מדברים כאן על פיסת מציאות שנעמדת מולנו לפתע, אמת שלא רצינו לפגוש ולא הסכמנו לדעת עד אז.
אמת כזו יכולה להיות גרושין, מוות, בגידה, משבר כלכלי, מפגש עם אלימות, מחלה קשה או התפרקות של אידאל מסויים ששמרנו כמו משפחה, מדינה או דת מסויימת.
הטראומה כאמור נוצרת כאשר בזמן המפגש אין לנו את המשאבים הנפשיים להכיל את אותה אמת ואנו חווים לכן את החוויה הזו כמעין תאונה.
התגובה האוטומטית למפגש עם אמת לא רצויה כזו היא להדחיק אותה ולהמשיך הלאה.
ההגעה לטיפול נפשי מתרחשת בדרך כלל כאשר מסיבה כלשהי חוויית האמת של הטראומה משתחררת מאזור ההדחקה שלנו ושבה להציף את התודעה.
השלב הראשון בטיפול הוא לנסות לזהות מהי הטראומה שמסתתרת מאחורי הסימפטום הנפשי של המצוקה שחווה האדם.
הייחודיות של הפסיכותרפיה הקיומית היא בפילוסופיה שעל פיה דווקא אותו גרעין אמת מודחק שחבוי בטראומה ששבה לרדוף אותנו – דווקא בגרעין האמת הזה טמון שורש הנחמה והריפוי שלנו.
מתוך הסכמה לחוות מחדש את האמת שפגשנו ואת הרגשות הבוערים שמלווים את האמת הזו – מתוך כך נבין לעומק את האמת הזו והמשמעות והאור שהיא מאירה בו את סיפור חיינו.
אם החוויה הטראומטית מכווצת את התודעה שלנו ומקטינה אותנו הרי שמפגש עם האמת שבבסיס הטראומה יכול באופן הפוך להרחיב את התודעה שלנו וללמוד ״על בשרנו ונפשנו״ שיעור חשוב על אותה אמת מודחקת שבעבר לא הסכמנו או לא הצלחנו לפגוש.
הרחבת התודעה שלנו בעקבות חשיפה של גרעין האמת שבטראומה היא עיקר העבודה של הפסיכותרפיה הקיומית.
זאת לצד הרחבת היכולת שלנו לחוות קשת רחבה יותר של רגשות ותחושות, כולל אלו שפחות נעימות ונוחות לנו כמו למשל בושה, אשמה, זעם, חרדה וכדומה.
