בחיים של כל אחד מאיתנו ישנם מקומות ציליים, אזורים מוחשכים בתוכנו שאנחנו יודעים שקיימים אך מעדיפים שלא לפגוש.
לפעמים אלו מקומות שמביישים אותנו, מכאיבים לנו,
לפעמים המקומות האלו מפחידים ומאיימים על הערך והזהות שלנו,
ולפעמים אלו פשוט מקומות עמוסים וכואבים מידי כך שאנחנו פוחדים שלא נוכל להכיל את העוצמה שלהם.
החשיכה הזו לא נעלמת אף פעם, היא תמיד שם, איפה שהוא,
לפעמים היא מעוררת סימפטומים שמזכירים לנו את החשיכה הזו ולפעמים פשוט מעוררת תחושת חוסר שקט מעיק.
האיום שבו החשיכה הזו תציף אותנו בלי שליטתנו, כמו בטראומות למשל, גורם לנו להיות דרוכים מול החזית העמומה שנמצאת בקצה השני של החשיכה, ששוכנת בתוכנו.
לפעמים היכולת שלנו לשתף אדם נוסף בירידה שלנו אל אזורי החושך שלנו מאפשרת לנו להוריד את רמת החרדה המשתקת ולהתעמת עם אותם שדים פנימיים שאנו סוחבים עימנו.
לאורך שנים רבות בהן ליוויתי אנשים בטיפול אל אזורי החושך שלהם גילינו יחד שדווקא בתוך החשיכה הזו ישנם שעורי חיים ואמיתות שאולי קשה לנו לשאת אך הן יכולים להאיר מחדש גם את עברנו וגם את הדרך קדימה.
פעמים רבות ההדחקה של ארועים מסעירים או מציפים אל תוך החשיכה מונעת מאיתנו להבין את עצמנו באופן עמוק ואת סיפור חיינו באופן מלא.
ההארה של מה שמוחשך לכן תפתח בפנינו מרחב פנימי של עומק, התבוננות וחופש להיות מי שאנחנו.
נוכל אז לרוץ יחפים בשדות נפשנו מבלי לפחד שבכל רגע נתון נדרוך על מוקש שיחזיר אותנו, כמו מכונת זמן, אל הבורות בתוכנו ויפוצץ את כל מה שביקשנו לסגור ולשמור.
