קליניקה אונליין

טיפול באמצעות מפגשי וידאו

מבט על הדאגות שלנו בראיה אקזיסטנציאליסטית

איך שלא נסתכל על כך ההומו ספיינס הוא יצור מוכה דאגה.

אם נבחן את עצמנו ביום יום נמצא שאחת לכמה דקות במקרה הטוב אנחנו עסוקים בצורה זו או אחרת בדאגה לגבי משהו – הבריאות שלנו, הילדים שלנו, היחסים שלנו, הבטחון שלנו, ההורים שלנו, מצבנו הכלכלי, העתיד, העבר ומה לא ..

אז מהו באמת מקור הדאגה שלנו ומדוע היא נוכחת חזק כל כך בחיינו?

כחיית ההומו ספיינס שאנחנו, ובשונה מחברי משפחת הקוף הגדול שאליה אנו שייכים בטבע, בחרנו בשלב מסויים להשעין את קיומנו על סדר מדומיין ולא על הממשות.

יתכן שהסיבה לכך נעוצה אבולוציונית בכך שהיינו מאד חלשים פיזית אך עם יכולת ייצוג מנטלית מאד רחבה, יכולת ייצוג שאפשרה לנו לבסוף לשלוט בחיות אחרות גדולות בהרבה.

ה״קלף החזק״ של יכולת היצוג המנטלי של ההומוספיינס שהציל אותו מהכחדה מחיות אחרות ואף אפשר לו שליטה מסויימת בטבע הפך להיות לקמע המזל שלו שסביבו הוא הגדיר את זהותו.

בגלל יכולת הדמיון הרחבה שמתאפשרת בגלל יכולת היצוג המנטלי המוחית של ההומוספיינס הוא בחר לדמיין את עצמו כ״אדם״, סוג יחודי של חיה וכזו שעליונה על שאר החיות.

בשונה לכן משאר החיות שנשענות על הממשות – הגוף, המרחב, והטבע סביבם -חיית ההומוספיינס למדה להשען על הסדר המדומיין שהמציאה על גבי הממשות ועל האמונה בסדר הזה.

במובן מסויים האדם חי ״באויר״ כיוון שתמיד ישאר פער מודחק – פער בין הממשות שמתוכה הוא מגיע לבין הסדר המדומיין שבו הוא מתקיים.

הפער הזה לרוב מודחק במהלך היום יום כיוון שהאדם מנסה להציג את הסדר המדומיין של חייו כ״טבעי״ ו״ממשי״.

יחד עם זאת, פעמים רבות מתרחשים ארועים שמאירים את הפער הזה ומערערים את הסדר המדומיין שלנו ומאיימים להקריס אותו חזרה אל הממשות.

הדוגמא המובהקת ביותר היא בהתקלות שלנו במוות.

המוות הוא הרגע בו הממשות מופיעה במלוא עוצמתה למולנו – וברגע אחד כל העולם המדומיין שחלקנו עם אדם קרוב לנו נעלם חזרה אל תוך הממשות – הטבע, החומר והאדמה.

טקסי המוות שההומו ספיינס סיגל לעצמו במהלך השנים נועדו לטשטש את הממשות הבוטה שהמוות מציג בפנינו.

הדתות השונות מתגייסות פעמים רבות כדי לספר לנו שהסדר הדמיוני שהמצאנו ממשיך גם לאחר המוות ושהאדם הוא חלק מ״הסטוריה גדולה והמשכית״.

הערב האולטימטיבי לקיומו של הסדר המדומיין של ההומוספיינס כאדם הוא כמובן דמות האל.

האל הומצא על ידי ההומוספיינס על מנת להיות כביכול ״מחוץ לעולם״ וכזה שמסוגל להחזיק את הפער בין העולם המדומיין של האדם ובין הממשות הריקה מסיפורים ו״משמעויות״.

הבעיה כמובן בדמות האלוהים היא שגם היא מדומיינת וגם אותה צריך להמציא כל יום מחדש על מנת לתחזק את הסדר המדומיין הזה.

אפשר לומר שהדאגה הקיומית שהזכרנו קודם היא ה״מס״ שנדרש לשלם ההומוספיינס על מנת לחיות כאדם בעולם המדומיין שהמציא לעצמו, הרחק מהממשות שבתוכה נטועות רגליו.

אז ממה מורכבת הדאגה הקיומית הזו?

אפשר למקם את שלוש הדאגות המרכזיות שהאדם חווה במהלך חיו בשלוש רגשות מרכזיים – חרדה, אשמה, ובושה.

שלוש הרגשות הללו מייצגות את הפער שהאדם חי בו בין עולמנו המדומיין ובין הממשות של עולמנו.

הרגש הראשון שמדבר באופן הישיר ביותר את הפער בין עולמנו המדומיין ובין הממשות הוא החרדה.

החרדה, בניגוד למקובל לחשוב, היא רגש שמלווה אותנו בכל מהלך חיינו, גם אם פעמים רבות היא מודחקת או מווסתת.

החרדה הזו יכולה לקבל פנים רבות – חרדה כלכלית, חרדה בריאותית, חרדת אובדן ערך עצמי, חרדת מוות, חרדת נטישה ועוד.

כשנרד לעומק כל חרדה שהיא נגלה שהיא משקפת את הפחד הראשוני שלנו לקרוס חזרה אל הממשות של קיומנו.

כך למשל אם נבחן את יסוד החרדה הכלכלית שלנו הרי שבקצה שלה יש את הפחד לאבד את הבית שלנו, המעמד החברתי שלנו וההשפעה שלנו ולחזור אל מצב הטבע הראשוני שלנו.

כלומר בסיס החרדה היא לשוב להתנהל בטבע ללא החברה האנושית שמחזיקה עבורנו את הסדר המדומיין של היותנו ״בני אדם״, יצורים שקיימים אך ורק בסדר המדומיין, להבדיל כאמור מההומו ספיינס שהוא חיה הקיימת בסדר הממשי של משפחת הקוף הגדול.

הסכנה של אובדן הזהות המדומיינת של ה׳אדם׳ היא מקור חרדה מרכזי של ההומוספיינס.

במובן מסויים אנחנו דומים לשחקן תאטרון שמגלם דמות שבה הוא תלוי ובכל רגע נתון חרד מכך שהאורות ידלקו ומסיכת האדם תנשור ממנו ותחשוף את החיה העירומה שהוא, שאנחנו.

כמובן שישנם גם חרדות ממשיות שמשותפות לכולנו כבעלי חיים – הפחד להטרף, פחד מכאב, פחד מרעב, קור וכדומה.

יחד עם זאת בפוסט זה אני מבקש להתמקד בחרדות שמקורן בנפילה מהסדר המדומיין כאמור אל הממשות.

רגש שני דומיננטי שמבטא את הפער שהאדם חי בו בין הסדר המדומיין שהמציא ובין הממשות הוא האשמה.

כדי להבין את התפקיד של האשמה בחיינו אנחנו צריכים להבין ראשית את מקומנו הממשי בעולם.

כבני אדם אנחנו נתונים בכל רגע נתון להשפעה של טריליוני כוחות וגורמים המשפיעים על כל אספקט בחיינו החל מהאקלים, המזון, החיידקים והנגיפים שסובבים אותנו, השפעות סביבתיות, כח הכבידה, כוחות פיזיקליים, מלחמות, משברים כלכלים עולמיים, השפעות חברתיות וכמובן מערך הדינמיקה הכימי ביולוגי של הגוף שלנו שתלוי באיזונים רבים של הורמונים, זרמים חשמליים, רמת סוכר, כולסטרול, ריכוז חמצן בדם ועוד נתונים שאנחנו רואים מידי פעם בבדיקות הדם התקופתיות שלנו.

התלות המוחלטת שלנו, חוסר האונים והשבריריות שלנו בכל אספקט בעולם הממשי עומדים בסתירה מוחלטת ל״מעמד העליון״ שאנו מייחסים לעצמנו כ׳בני אדם׳ בסדר המדומיין שבנינו לעצמנו.

בפער הזה בין חוסר האונים האינסופי שלנו לבין אשליית השליטה המוחלטת שלנו בסדר המדומיין נכנס רגש האשמה.

רגש האשמה מבוסס על הנחת השליטה שלנו על הפעולות וההשלכות שלהן בעולם.

אנחנו מאשימים את עצמנו או אחרים על כך שפעלנו באופן מסויים בזמן שהיינו ״אמורים״ לפעול אחרת.

ההאשמה מבוססת על ההנחה שאכן יכולנו לפעול אחרת ושיש לנו שליטה מלאה על האופן בו פעלנו.

האשמה לוקחת אותנו חזרה בזמן אל פעולה שעשינו או לא עשינו בזמן עבר, חזרה בזמן שאפשרית רק בסדר המדומיין שלנו, בעוד שבעולם הממשי יש רק זמן אחד – זמן הווה שבו לא ניתן לשחק ולהזיז קדימה ואחורה.

בעולם הממשי לכן אין יכולת לדבר על אשמה כיון ששם אנחנו מבינים שבכל רגע נתון אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים לעשות בהתאם לכל מערך הכוחות הפועל עלינו, ולא באמת יכולים לעשות אחרת ממה שאנחנו עושים בפועל.

בעולם המדומיין שלנו לעומת זאת אנחנו יכולים להתעלם מכל הכוחות והאילוצים הפועלים עלינו, לחזור אחורה בזמן ולהאשים את עצמנו ( או אחרים) במה שהם או אנחנו עשינו או לא עשינו בעבר.

תפקידה של האשמה לכן היא לשמר את אשליית שליטה שלנו בתוך הסדר המדומיין על מנת להכחיש את חוסר האונים העצום שלנו אל מול הכוחות האדירים בעולם הממשי.

אלמנט שלישי ואחרון שננסה להבין כאן הוא תפקידו של רגש הבושה.

מתוך העוצמה של הרגש הזה במערך הרגשות שלנו אנחנו יכולים להבין את כובד תפקידו ביחסים בין הסדר המדומיין שלנו ובין העולם הממשי.

אנחנו יכולים לראות שהבושה מופיעה בעיקר סביב כל מה שקשור לגופניות שלנו – אם זו המיניות שלנו, העירום שלנו, צורת גופנו והפנים שלנו, ההפרשות שלנו, התוקפנות שלנו ובאופן כללי – סביב הייצריות שבנו.

אפשר לראות שכל המאפיינים הללו הם המאפיינים שמשותפים לנו ולבעלי החיים האחרים החיים בעולמנו הממשי.

המאפיינים הללו למעשה עשויים ״להסגיר״ את היותנו בעלי חיים ככל שאר בעלי החיים ואת מוצאנו כבני משפחת הקוף הגדול.

הסכנה של חשיפת מסך הסדר המדומיין של ה׳אדם׳ בעל המוצא ה׳מיוחס׳ והופעת הסדר הממשי של בעל החיים שאנחנו גרמה להופעתה והעצמתה של הגדר המדומיינת הרגשית שתשמור על ההדחקה של אותם אספקטים חייתיים בתוכנו – גדר רגש הבושה.

כך אפשר לראות במיתוס גן העדן, שהוא המיתוס המכונן של יצירת הסדר המדומיין של בני האדם, את הדרישה מאדם וחווה לשים עליהם עלים (בגדים) על מנת להסוות את גופם.

במיתוס נאמר שהם חשו בושה בגופם העירום ונראה שיותר משהם חשו בושה ״טבעית״ ( חיות לא חשות בושה בגופם) המיתוס ציווה עליהם להרגיש בושה כחלק מהחניכה שלהם ליציאה מהסדר הממשי של בעלי החיים שאנחנו אל הסדר המדומיין של בני האדם.

גם המיקום בו מתרחש הסיפור – גן העדן – הוא בהגדרה לא מקום ממשי אלא מקום מדומיין לחלוטין שבו ישנה ׳רוח אלוהים׳ שמסתובבת ממעל ונחש תיאטרלי שמפתה מלב האדמה.

במיתוס הזה גם מוגדר ה״רוע״ כמה שנופל מגן העדן, כלומר מה שנשמט מהסדר המדומיין הוא ה״רע״.

המצאת המוסר כלומר ההבחנה הבסיסית הזו בין טוב ורע כפי שכתב ניטשה, גם היא מקורה באותו רצון לגדר את הסדר המדומיין של בני האדם.

ה׳שטן׳ לכן, סמל הרוע במיתולוגיה ובתרבות, הוא על פי המיתוס ׳מלאך שנפל״ אל האדמה, כלומר מי שמעז להפרד מהסדר המדומיין של ׳גן העדן׳ יוקע כסמל הרוע או שטן.

העולם הממשי במיתוס בריאת הסדר המדומיין של ההומו ספיינס מוצג בעצמו כמקום רע ומקולל וכאשר אלוהים מבקש לקלל את אדם וחווה במיתוס הוא מאחל להם שירדו חזרה אל האדמה…

לסיכום נאמר שהסדר המדומיין שאליו רובנו נולדים כהומוספיינס בחברה אנושית מלא בפריווילגיות, תגמולים ומשחקי דמיון מהם אנו שואבים הנאה רבה.

יחד עם זאת הניתוק של האדם מהעולם הממשי והדחקתו גובה ממנו מחיר יקר של אותה דאגה אין סופית מקריסת הסדר המדומיין האשלייתי, דאגה שמתגלמת בסימפטומים נפשיים רבים שהמרכזיים שבהם היא כפי שציינו החרדה, האשמה והבושה.

אין דרך כמובן ״להרפא״ מדאגות הללו ולהתנתק לחלוטין מהסדר המדומיין שיצרנו לעצמנו.

הרשתות החברתיות והסמרטפונים כמו עולם הטכנולוגיה כולו אף מעצימים עוד יותר את התלות שלנו בסדר המדומיין הוירטואלי הזה.

יחד עם זאת הקשבה מודעת לגוף שלנו ואל המרחב הממשי שבו אנו חיים יאפשרו לנו לאזן את הדסוננס הזה בין הסדר המדומיין והעולם הממשי ולרכך ולווסת את הסימפטומים והרגשות שנובעים מהפער המטריד הזה.

צרו קשר

לפרטים נוספים לגבי התהליך הטיפולי מוזמנים להשאיר פרטים ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

מאמרים נוספים...

דילוג לתוכן