אחד המושגים החשובים שטבע הפילוסוף פרדריך ניטשה הוא Amor fati או ׳אהוב את הגורל׳?
זהו מושג מתעתע שכן הגורל יכול להיות אכזר, כואב, מפחיד, לא צודק ורווי סבל, אז כיצד ניתן לדרוש מאיתנו לחוש אהבה מול גורל שכזה?
במילה אהבה לא דיבר ניטשה על רגש חיבה כפי שמקובל לחשוב אלא על עמדה של הסכמה, קבלה והשלמה מלאה עם כל מה שמביא איתו הגורל, ברוח הפילוסופיה הסטואית היוונית.
קבלת הגורל, כלומר המציאות כפי שהיא, היא אינה מתכון לחיים ללא סבל.
יחד עם זאת הפסיכואנליטיקאי הנודע פרויד דיבר על שני סוגים של סבל שאנו נושאים עימנו, שונים לגמרי במהותם.
פרויד הבחין בין סבל נוירוטי לבין סבל קיומי.
הסבל הקיומי נולד מעצם חווית הגורל והמציאות שאנו חווים בפועל, ביום יום, מתוך מציאות חיינו.
זה יכול להיות גורל של פרידות, אובדנים, בגידות, השרדות כלכלית, יחסים רעילים, מחלות מכאיבות, דיכוי תרבותי או משפחתי ולעיתים אפילו התעלמות או ניצול.
יחד עם הארועים הללו הסבל הקיומי מכיל בתוכו את כל הרגשות הבוערים שנלווים לארועים אלו כמו כאב, חרדה, אשמה, בושה, שנאה, זעם קנאה ועוד.
לעומת כל אלו פרויד דיבר על הסוג השני של הסבל בעולם שאותו כינה הסבל הנוירוטי.
הסבל הנוירוטי הוא הסבל שנולד מתוך הדחייה ואי ההסכמה לחוות את הסבל הקיומי, או במילים אחרות מתוך אי הסכמה לפגוש את המציאות כפי שהיא – כאובה ככל שתהיה.
הסבל הנוירוטי נולד מתוך מנגנוני ההגנה שלנו שמאפשרים לנו לא לראות את מה שאנחנו למעשה רואים – מנגנונים כמו הכחשה, הדחקה, השלכה, פיצול, הדחייה ועוד.
הסבל הנוירוטי של התכחשות למציאות כפי שהיא בא לידי ביטוי בסימפטומים שונים שמופיעים בחיינו כמו משום מקום.
סימפטומים אלו יכולים להיות דכאון, התקפי חרדה לא ברורים, תחושת ריקנות וחוסר משמעות, התמכרויות, הפרעות שינה, התקפי זעם ועוד.
אם נחזור לניטשה הרי שהדחייה שלנו את העולם כפי שהוא תיצור בתוכנו ״גיהנום פנימי״ של סבל נוירוטי קשה ומעיק.
ההבדל הגדול בין הסבל הקיומי לסבל הנוירוטי הוא שהסבל הקיומי הוא סבל שכרוך בהתבגרות אמיתית, גדילה אישית ונאמנות לציר פנימי של אמת.
האמת הזו שנאמץ לעצמנו תקרין לא רק על עצמנו אלא על כל מערכות היחסים שלנו והאמת הזו תהיה הבסיס לכל חווית החיים שלנו.
הסבל הנוירוטי לעומת זאת והשקרים הפנימיים ועיוות המציאות שהוא מוביל אליו ידללו את עוצמות הרוח שלנו, יקריסו את יכולת האמון שלנו בעצמנו, באחרים ובעולם ויפגעו קשות ביכולת שלנו ליצור ערך עצמי אותנטי ותחושת משמעות עמוקה בחיי היום יום.
גם המטרה הבסיסית של המנעות מסבל המציאות כפי שהיא אינה מושגת בהדחקה הנוירוטית כיוון שכפי שראינו היא מובילה לסבל פנימי לא פחות חריף ובהתקפה על העצמיות שלנו.
לסיכום, כפי שמלמד אותנו הבודהיזם, חווית החיים בתוך גוף בעולם הזה כרוכה באופן בלתי נמנע בפגיעות, כאב וסבל .
דווקא הקבלה שלנו את טבע המציאות הזו כפי שהיא וההכלה של הרגשות הבוערים והסוערים שמציאות זו מביאה לחיינו – דווקא אלו יעצימו אותנו מפנים ויאפשרו לנו לחצוב את המשמעות היחודית של חיינו מתוך חומרי החיים הללו.
