"רק קבלה אמיתית, מבפנים, ללא תנאים, של כל מי שאנחנו תאפשר לנו להקטין את הציפיה לקבל את האישורים לערכנו מבחוץ ולכן לחוות פחות עלבון או דחייה כשהאשור לא מגיע"
מאת: אסף לב
פחד מדחייה או תחושת עלבון הוא אחד הפחדים הנפוצים ביותר שקיימים.
כיוון שמעורבת בפחד זה תחושת בושה רבה הרי שגם הפחד עצמו לא מדובר ופעמים רבות מוביל להתנהגות המנעותית ומסתגרת.
מקורותיו של פחד הדחייה או העלבון הוא בילדות המוקדמת שלנו.
אפשר לומר שפחד הדחייה מורכב משני רכיבים – האחד הוא הזדקקות להתיחסות אוהדת – התפעלות, הערכה, כבוד וקבלה שלנו כמו שאנחנו.
הרכיב השני של פחד הדחייה הוא הבושה בהזדקקות הזו כאשר איננו מקבלים אותה, כאשר היא אינה מתממשת.
כילדים בוודאי שאין אנו מודעים לצורך העמוק שלנו בהתפעלות, בהערכה, באהבה ובקבלה.
ואולם, כאשר באופן מסויים נמנעת מאיתנו התייחסות מקבלת שכזו הרי שנחווה אז בושה גדולה, עלבון.
הבושה הזו היא מעיין דרך להאשים את עצמנו ולקחת אחריות על כך שאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו זקוקים לו.
במובן מסויים אנחנו לומדים להאשים את עצמנו על מה שלא קיבלנו כחלק מהנסיון שלנו לקחת שליטה על מצבנו.
במידה וההזדקקות הראשונית הזו לא מטופלת הרי שנמשיך להמנע מסיטואציות שמעוררות את ההזדקקות הראשונית שלנו לקבלה, אהבה והערכה.
בתוך תוכנו נמשיך לחוות את ההזדקקות הראשונית שלנו כלא לגיטימית ויחד עם זאת נחווה עלבון או דחייה כל פעם שההזדקקות הזו תעלה על פני השטח ולא תיענה.
תוצאה נוספת של המנעות מהתמודדות עם ההזדקקות הראשונית הזו היא התנהגות התמכרותית.
בהתמכרות זו באה לידי ביטוי לא מודע הזדקקות עמוקה לקבלה שמומרת לשימוש בחומרים, התנהגות או אנשים אחרים.
אם אנחנו מסכימים לוותר על ההדחקה של ההזדקקות הראשונית הזו, הרי שהדרך הטובה ביותר בעיני להתמודד עם פחד הדחייה והעלבון שכרוך בו היא להתחיל לתת מחדש לגיטימציה, מקום וכבוד להזדקקות הראשונית שלנו.
גם אם לא זכינו בילדות להכרה במקומות הפנימיים הללו הרי שאף פעם לא מאוחר, כך מסתבר, לפגוש מחדש אזורים נידחים בתוככי נפשנו ולחבק אותם מחדש כחלק ממי שאנחנו ומה שאנחנו.
רק קבלה אמיתית פנימית ללא תנאים של כל מי שאנחנו תאפשר לנו להפחית את הציפייה לקבל את האישורים לערכנו מבחוץ ולכן לחוות פחות עלבון או דחייה ולהתעצם מבפנים באופן אמיתי.
