בראשית היתה החרדה הקיומית – אותה חרדה עתיקה שלנו שם אז בלילה, שוכבים על המיטה הקטנה המוחשכת לבד, מפחדים ממה שאין לו שם, אין לו פנים ואין לו גוף, משהו שנמצא בכל מקום ובשום מקום.
אז אנחנו מסתכלים מתחת למיטה ושם מגלים את הפתרון שלנו – המפלצת.
ככל שהינו קטנים- היינו עדיין חכמים מספיק להבין שאם נמציא לנו חיה עם שם ופנים וגוף ונדע בדיוק איפה היא יושבת – נוכל להתחיל לשלוט באימה הזו ואולי אפילו להוריד לה את הראש אם נדע איך.
אם המבוגרים שסביבנו אז לא ידעו איך להרגיע ולחבק את אותה אימה ראשונית -שלנו ושלהם -הרי שהיינו צריכים אז ללמד את עצמנו את ההרגל ליצור ולהמציא עוד ועוד מפלצות.
ככל שהאימה הקיומית בתוכנו תלך ותתעצם כך נצטרך למצוא ולסמן יותר ויותר מפלצות סביבנו – מפלצות שנוכל לשלוט ולעיתים לשחוט אם צריך.
לאורך ההסטוריה המצאנו ׳מפלצות׳ לרוב שחלקן השתנו, התפתחו וחלקן נשארו כפי שהם או נעלמו והתחלפו בחדשים כמו למשל : יהודים, מוסלמים, הומואים, שחורים, ילידים, חידקים, מזרחים, שמאלנים, פלסטינאים, מהגרים, מקסיקנים, סינים, רוסים, נשים, חטאים, אסייתים, לטינים, זקנים,שמנים, איראן, איראן, איראן … ועוד ועוד ׳מפלצות׳ המצאנו והמצאנו והמצאנו.
לפעמים, מתוך להט האמונה, מי שלוהק לדמות המפלצת כל כך הזדהה עם הדמות החדשה במראה שהציגו בפניו עד שהתחיל להתנהג בהתאם.
פוליטיקאים ׳חזקים׳ מבטיחים לנו שרק הם יגנו עלינו מאותה אימה קיומית, חסרת פנים וגוף, הם קוראים לזה ״בטחון לאומי״.
הם למדו לשלוט בנו דרך האימה הזו ולהזריק לנו תרופה מדומה של ׳בוטוקס זהותני׳ בכמויות אל תוך שריר הזהות השברירית שלנו.
כך הם מבטיחים למצק את הזהות החמקמקה שלנו ולשכנע אותנו שהבוטוקס הזה שנקרא גם ׳לאומנות׳ או ׳אלוהים׳ או ׳חזרה לשורשים׳ או ׳חזרה בתשובה׳ – הבוטוקס הזה יעזור לנו לחיות לנצח ואם לא לחיות לנצח אז לפחות להנציח אותנו על קיר ההנצחה הקדוש שהם המציאו, to make us great again (ומתי לעזאזל היינו פעם כאלה גדולים בכלל..?)
וככל שאנחנו נרגיש רדופים ומאויימים הפוליטיקאים ה״חזקים״ ירגישו יותר ויותר חזקים, כי רק הם יגאלו אותנו מהמפלצות שהם המציאו עבורנו.
והאימה הקיומית מוסתרת מאחורי מסך, נשאבת יום יום כמו מבאר נפט אינסופית כדי לתדלק עוד ועוד ׳מפלצות׳ חדשות שמתחבאות לנו מתחת למיטה,
מפלצות עם פנים וגוף,
מפלצות שצריך לשלוט ולפעמים לשחוט.
