מצבי פגיעה מגורם אחר בחיים – בכל רמה שהיא – יכולים להוביל אותנו לשתי בחירות שונות לחלוטין.
בחירה אחת היא לחפש את ה״אשמים״ ולהתמקד בנסיון לאלץ שחקנים או גורמים מסביב לנו ״לקחת אחריות״ ולקבל עליהם את האשמה.
התגמול של הבחירה הזו הוא ברור.
במקום לחוות את הכאב שגרמה לנו הפגיעה ולהבין מה איפשר אותה אנחנו מפנים את המשאבים הנפשיים שלנו לפעולת ההאשמה החוצה ומתמקדים ב׳אשמים״ ובנקמה במקום לחוות את עצמנו וכך להדחיק את כאב הפגיעה במקום לעבד ולטפל בו.
הפעולה של ההאשמה החוצה גם גורמת לנו להרגיש ״בסדר״ עם עצמנו כי ה׳רוע׳ נמצא מחוץ לנו.
יחד עם זאת חשוב גם להכיר במחירים של דרך ההאשמה החוצה.
המושג של לגרום לאחר ״לקחת אחריות״ הוא אשלייתי כיוון שאחריות היא לא משהו ש״שמים״ על מישהו אלא משהו שאדם מקבל על עצמו מיוזמתו.
לכן אי אפשר באמת ״להטיל אחריות״ על מישהו שלא מקבל על עצמו אחריות על התנהגותו מרצונו.
פעמים רבות ההאשמה תפקידה לפרוק תחושות נקמה ולגרום לאחר לשלם מחיר על הכאב שנגרם לנו, ולגרום לו להרגיש את הכאב שלנו.
גם אם הרצון לנקום על פגיעה מובן וטבעי הרי שכמו שאר המהלכים שתיארנו – כל אלו גורמים לנו למקם את מרכז הכוונה והעשייה שלנו מחוץ לנו.
הגישה של ההאשמה בסופו של דבר מחלישה אותנו וגורמת לנו לאבד אנרגיה יקרה.
הדבר דומה לטיפול של רופא במגיפה נגיפית.
ברור שרופא סביר לא יבזבז את זמנו בלהאשים את אותם נגיפים או לגרום להם לקחת אחריות ולשלם מחיר.
הנגיפים סך הכל פועלים לפי טבעם ועושים את מה שהם יודעים לעשות.
מהסיבה הזו הרופא יתמקד בחיזוק הגוף ומערכת החיסון של האדם שנפגע על מנת להרפא, להתחזק ולמנוע זיהומים נגיפיים כאלו בעתיד.
כך גם מושגים מגוחכים כמו ״לגרום לטרוריסטים לקחת אחריות על מעשיהם״ – בין אם מדובר בטרור מדינתי או טרור שאנשים מפעילים נגדנו בחיינו הפרטיים.
׳טרוריסט׳ אף פעם לא יקח אחריות כמו שנגיף אף פעם לא יקח אחריות כיוון שזה טבעו – לפגוע ולהטיל אימה.
הדרך היחידה להתמודד גם כמדינה וגם כפרטים – היא להתעצם ברמה של הגבולות ושל החוסן שיבטיח שגורם פוגעני לא יוכל להכנס פנימה ולפגוע במקום לצאת למסע צלב נגד כל הפוגענים הטרוריסטים שבעולם, מסע אין סופי…
מעבר לכך, על פי רוב, למרות מה שחונכנו לחשוב, גם אנשים שפוגעים בנו לא עושים זאת מתוך ״רוע״ אלא פשוט בגלל שזה טבעם וזו הדרך שלהם להשיג את מה שהם צריכים למיטב הבנתם.
מעבר לכך, נסיון לכפות על אדם ״לקחת אחריות״ ולשנות טבע של אדם דומה לנסיון להסיט כוכב ממסלולו – זה אולי אפשרי אך דורש אנרגיה של חיים שלמים כדי לעשות זאת.
זו הסיבה למשל שרוב העבריינים הנכנסים לכלא במטרה מוצהרת לאלץ אותם ״לקחת אחריות״ חוזרים שוב ושוב לפשיעה בשונה ממי שבוחר מרצונו לקחת אחריות ולשנות את אורך חייו.
לכן הבחירה היעילה ביותר במקרים של פגיעה בנו היא להפרד לחלוטין מאותו גורם פוגעני ולשים את כל האנרגיה והמיקוד שלנו פנימה בתוכנו ולא לפזר אותה החוצה.
רק עבודה פנימית של ריפוי הכאב, העצמה פנימית ושיקום מערכת החיסון הנפשית שלנו תוכל לחזק אותנו באמת ולגרום לכך שבפעם הבאה גורמים שינסו לפגוע או להשתמש בנו יחפשו מטרות קלות יותר לתקיפה.
גם מבחינת רצון הנקמה – ההעצמה, הצמיחה והריפוי שלנו הם ׳הנקמה׳ הטובה ביותר עבור כל מי שמסיבה כלשהי ביקש אי פעם לפגוע בנו ולראות אותנו בחולשתנו.
