"ללא שפת התהליך לא נוכל לחוות כל משמעות או ערך בחיינו גם אם נשלוט בשפת התוצאות ונגיע לתוצאות יוצאות דופן."
מאת: אסף לב
כאשר אנחנו עוסקים במשימות בעולם החיצוני כמו למשל בתחום הניהול, הרי שאת ערכם של פעולות אלו נבחן במדד שנקרא לו ״מבחן התוצאה״.
כך למשל משימה של חטיבת השיווק בחברת אפל ששמה לה למטרה להגדיל את מכירת השעונים החכמים השנה ביחס למתחרים.
במקרה זה הרי שהמדד להצלחת המשימה הזו יהיה 'מבחן התוצאה', כלומר האם בסוף השנה אכן עלה מספר השעונים שנמכרו ביחס למתחרים.
לעומת זאת, כשאנחנו מדברים על תהליכים נפשיים, פנימיים, הרי שהשפה והמדד שעליו נסתמך למדידת התנועה שלנו הוא ׳מבחן התהליך׳.
במבחן סובייקטיבי זה החוויה שלנו היא זו שקובעת את הצלחת המהלכים.
נשאל את עצמנו למשל עד כמה אנחנו מצליחים לבטא את עצמנו, להיות נאמנים לעצמי שלנו, ולחוות ערך עצמי ביום יום שלנו.
עוד נוכל לבחון בתהליכים פנימיים עד כמה אנחנו מצליחים לקבל את עצמנו, לחוות ערך ומשמעות בעיסוק שלנו,
מהי רמת המודעות שלנו לפעולות היום יום שלנו, למצבי הרוח שלנו, לתגובותינו הרגשיות,
והאם אנחנו יכולים לצייר לנו אופק של חיים שאותם נרצה ולחתור לשם.
כל אלו כאמור יוצרים מדד של ״מבחן התהליך״ בשונה כאמור ׳ממבחן התוצאה׳.
שפת התהליכים ושפת התוצאות הן שפות שונות.
יש שקוראים להם שפה 'נשית' ו'גברית' אך אני סובר שזו טעות.
זאת כיוון שבאופן מסורתי האישה בתפקידה ההיסטורי כאם היתה תמיד האחראית על גידול התינוק מרגע לידתו ואחראית על תהליך הגדילה והחינוך שלו.
כיוון שכך, האישה היא שהיתה אמונה על השפה הראשונית של התינוק שהיא שפה בעיקר תהליכית, כלומר שפה שתפקידה לאפשר לתנוק ולילד לחוות את עצמו כאהוב, בעל ערך, עם עצמי מגובש ושלם עם עצמו.
לעומת זאת הגבר בתפקידו המסורתי כאב וכגבר היה אמון על שפת התוצאות.
כך למשל את הצייד או הלוחם, תפקידיו המסורתיים של הגבר, לא שאלו בסוף היום ״איך הרגשת היום?״ או ״ האם היית שלם עם מה שעשית״? וכו.
מבחנו של הגבר בסוף היום היה קשור בשאלות כמו ״ כמה איילים הצלחת לצוד היום״? או ״כמה התקפות על השבט הצלחת לסכל היום?״ ועוד.
כלומר, שפת התוצאה היא השפה ״הטבעית״ שבה גברים למדו לדבר למדוד בה את הערך של פעולותיהם ושל עצמם.
לשמחתנו משהו במסורת הזו הולך ונשבר.
נשים רבות כיום רוצות להפרד מהבלעדיות של שפת התהליך כמה שמגדיר אותן.
הן רוצות ללמוד את שפת התוצאות (שנקראת גם שפת הפעולה או שפת המציאות), להשתלב בעולם הארגונים, הניהול והפוליטיקה ה״גבריים״ ולהניע מהלכים של תוצאות ותנועה בעולם החיצוני.
באופן משלים לגברים רבים נמאס להיות ״קבלני תוצאות״ ו״חיילים של הסדר החברתי״.
גברים רבים כיום רוצים יותר ויותר להקשיב לעצמם, גם כאבות וגם בעיסוקי היום יום, להתקרב לעולמם הפנימי וללמוד את שפת התהליכים( שנקראת גם שפת הbeing או שפת החוויה).
בסופו של דבר כשמסכימים להשתחרר מהקריקטורות המסורתיות של מהי ״גבריות״ ומהי ״נשיות״ הרי שנוכל להבין שהדרך היחידה להיות אדם שלם בעולם הזה היא ללמוד לעומק את שתי השפות הללו.
כך נוכל להבין שהיות אדם בעולם פרושו לשלב בין התהליכים הפנימיים-רגשיים-חוויתים ובין הפעולות הפיסיות, ויחסי הכוחות בעולם ולהיות דוברים של שתי השפות בהתאם לסיטואציה בה אנו נמצאים.
ללא שפת התהליך לא נוכל לחוות כל משמעות או ערך בחיינו גם אם נשלוט בשפת התוצאות ונגיע לתוצאות יוצאות דופן.
באותה מידה, ללא שפת התוצאות לא באמת נוכל לנוע בעולם ולממש את ערכנו וחלומותינו בתוכו ובשלב זה או אחר נמצא את עצמו מול קירות שחוסמים את התקדמותנו.
הפסיכותרפיה הקיומית היא הזמנה לתהליך שמבקש לסנכרן בין השפות הללו ולשלב את שתיהן באופן הנוכחות והפעולה שלנו בחיי היום יום בעולם.
