שיבוש נוצר ברגע שהמציאות מתנגשת בתוכניות, במאוויים או בפנטזיות שלנו לגבי המציאות.
ברוב הארועים של מקרי השיבוש – החל מהקלים ביותר כמו לשכח היכן הנחנו את המפתח ועד השיבושים הגדולים ביותר כמו התפרקות קשר משמעותי – מצבי שיבוש יגרמו לנו לתחושת תסכול, כאב וחוסר אונים.
ככל שהערך העצמי שלנו יחפש הדהוד מהעולם החיצוני הרי שמצבי שיבוש יגרמו לנו תחושת כשלון, שיפוט עצמי ופגיעה בערך העצמי.
ההתנגדות שלנו לחוות את התחושות שהשיבוש מעלה בנו תוביל ל׳סכסוך׳ ביננו ובין המציאות והמנעות מליזום יוזמות חדשות מחשש לשיבוש נוסף וכשלון.
בדרך כלל סכסוך כזה עם המציאות יוביל במצבים רבים להתקפי זעם ומצבים בהם אנחנו ״מתפוצצים״ במקום לפעול באופן יעיל במציאות עצמה.
במצבים אלו נחפש חיים ׳בטוחים׳ שבהם הסיכוי לשיבוש נמוך במיוחד.
יחד עם זאת ככל שנסכים לחוות ולעבור דרך הכאב, האכזבה, הפחד וחוסר האונים שהשיבוש מעורר בנו הרי שנוכל להפתח אז לחווית הלמידה והצמיחה שהשיבוש מביא לפתחנו.
אנחנו נוכל לראות אז שהשיבוש הוא הדרך של המציאות להתגלות בפנינו כפי שהיא ולא כפי שהיינו רוצים לראות אותה.
ההפתחות שלנו אל פיסת המציאות החדשה הזו תאפשר לנו להרחיב את התודעה שלנו לגבי טבעה של המציאות הזו והתפקוד שלנו בתוך מציאות זו.
השיבוש במובן מסויים כופה עלינו לראות פיסת מציאות שהתוכניות שלנו הסתירו מאיתנו.
הבחירה שלנו תהיה אז כיצד לעבוד עם חומרי המציאות החדשים הללו וכיצד לגדול דרך החשיפה והעבודה היצירתית עם חומרי מציאות אלו.
אז כיצד מתרגלים עבודה עם מצבי שיבוש והסכמה להפתח תודעתית אל המציאות שהשיבוש חושף בפנינו?
למזלנו (או לצערנו) מצבי שיבוש מתרחשים באופן סדיר ורציף בכל שעה משעות חיינו הערים.
זה יכול להיות משקפי שמש יקרות ששברנו בטעות בלי לשים לב, לקוח שמתסכל אותנו בעבודה, הצפה של מים במטבח, טיסה שמתבטלת לחופשה שתכננו זמן רב, קולגה לעבודה שמפר הבטחה, כווייה ממגהץ, להתקע בפקק של עבודות בכביש בדרך לפגישה חשובה, מבחן שכשלנו בו או רכב שחלף על פנינו ביום גשם במהירות ומילא את המכנסיים שלנו בשלולית טרייה בתחילתו של יום ארוך.
יהיה אשר יהיה השיבוש – התגובה הראשונית שלנו היא כמובן קללה וזעקה חלשה או חזקה של – למה זה קורה דווקא לי?
יחד עם זאת, תרגול מודע של החשיבות העצומה של עבודה עם מצבי שיבוש יאפשרו לנו דווקא אז לתרגל נשימה יחד עם הקללה כלפי העולם שמתעלל בנו …
מתוך לקיחת צעד אחורה ונשימה אל תוך הרגש המתוסכל, הזועם והכאוב אנחנו נוכל לראות שזה לא באמת ״קורה דווקא לנו״.
מתוך מודעות אנחנו נדע אז לא לקחת את השיבוש באופן אישי אלא נוכל להסתכל עמוק יותר אל התנאים שאפשרו לשיבוש הזה להתרחש – להתחיל להסתקרן לגביו במקום לדחות אותו.
הלמידה הזו תאפשר לנו להבין יותר את הניווט בתוך העולם באופן יעיל ומדוייק יותר.
הרבה חברות סטארט אפ נולדו מתוך שיבוש שחווה היזם של אותו סטראט אפ.
ההבדל בין היזם ובין כל אחד אחר במקרה זה הוא שהיזם לא נשאר עם תחושת התסכול והקרבנות כלפי ארוע השיבוש שהוא חווה אלא זיהה בעיה מסויימת והסתקרן כלפי התנאים שיצרו את הבעיה הזו.
בכך שהיזם לא לקח את השיבוש באופן אישי הוא יכל לראות שיש עוד רבים שחווים את הבעיה הזו והבנת התנאים ליצירת השיבוש אפשרו לו להציע פתרון לבעיה הזו בצורת הסטרט אפ.
כך למשל היצירה של אפליקציית ווייז התחילה בחוויה בלתי נסבלת של פקקים והמועקה שהם יוצרים.
במקום להשאר בתסכול ובקללות כלפי אלוהי הפקקים היזם שאל את עצמו מה מאפשר את היווצרות הפקקים האלו?
הוא הבין שהפקקים נוצרים פעמים רבות בגלל מחסור במידע של נהגים לגבי הכניסה שלהם לכבישים רוויים בכלי רכב.
מתוך הבנה זו חשב היזם כיצד ניתן יהיה לתווך לנהגים את המידע לגבי מצב הפקקים בכל כביש באופן המיידי ביותר וכך הוכנסה הפונקציה של ניבוי הפקקים שלא היתה קיימת באפליקציות אחרות.
במובן זה גם כל אחד מאיתנו יוכל להפוך ליזם של חייו הוא מרגע שילמד לתרגל ולזהות את התנאים שיצרו את ה׳בעיה׳ או השיבוש שהוא חווה ולמצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם תנאים אלו על מנת ליצור דרך חדשה לפעול בעולם עד לשיבוש – ההזדמנות הבאה.
