"מחשבות אובדניות הן לעיתים התראת מצוקה על תחושת חוסר אופק לחיים של משמעות.
הקשבה לתחושה הזו עשויה לאפשר ליצור מחדש אופק שכזה."
מאת: אסף לב
"להיות או לא להיות?
הנה השאלה- מה נעלה יותר? לשאת בארך רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו, או אם חמוש לצאת מול ים היסורים, למרוד וקץ לשים להם? למות, לישון, לישון…״
מילותיו אלו של שייקספיר מהדהדות בתרבות המערבית מאז שנכתבו אינספור פעמים.
סוגיית ההתאבדות ויכולת הבחירה של האדם לשים קץ לייסורי נפשו או גופו היא סוגיה שמעסיקה אנשים לא רק מתחום בריאות הנפש אלא גם מתחום האתיקה, הדת וכל מי שמתעניין בשאלת ההתמודדות של אדם עם נסיבות גורל קשות מנשוא.
כיוון שנושא זה טעון כל כך אנשים רבים שחושבים על פתרון אובדני למצוקותיהם מסתירים זאת כיוון שהם מתביישים בכך או פוחדים מכך שהדבר יוודע.
הציווי היהודי למשל לקבור אנשים שהתאבדו ״מחוץ לגדר״ בית הקברות מעידה על הבושה והנסיון להרתיע אנשים מלבצע התאבדות על ידי איום בבושה ונידוי לאחר מותם.
לעומת זאת הפילוסוף הקיומי אלבר קאמי הוציא אל ״ מחוץ לארון״ את סוגיית ההתאבדות כשאמר שהשאלה הפילוסופית הקיומית הבאמת חשובה היא שאלת ההתאבדות, אותה שאלה עתיקה של להיות או לא להיות שהציג שייקספיר במחזה המלט.
הפסיכותרפיה הקיומית רואה בהתאבדות כ״נשק יום הדין״ מול ארועי גורל קשים ובלתי ניתנים להתמודדות בחווית האדם.
אולי מדוייק יותר לומר יהיה שהאדם מרגיש ברגע מסויים שהדרך היחידה שלו להתמודד ולבטא עצמו מול התבוסה שכוחות הגורל הנחילו לו היא באקט ההעלמות שמבחינתו מתריס מול הגורל ומנצח את הכאב, אקט של מרד כפי ששייקספיר כתב.
דונלד ויניקוט, הפסיכואנליטיקאי החשוב, כותב באופן דומה שלעיתים התאבדות היא דרכו של אדם למלט את העצמי האמיתי שלו מעולם שהפך בלתי אפשרי עבורו בנסיבות הגורל ולהציל עצמו מחיי עלבון והשפלה של קיום לא אותנטי.
הגישה הטיפולית אל מול מצבים אובדניים היא בראש ובראשונה להגן על האדם מקבלת החלטות אימפולסיביות ולא שקולות של פגיעה בעצמו.
ההנחה היא שלעיתים נסיון אובדני הוא למעשה קריאה לעזרה ולא נסיון אמיתי לסיים את החיים.
אנשים שמרגישים שלא קשובים לכאביהם ומצוקותיהם לעיתים מבצעים נסיונות אובדנות כדי לאלץ את הקרובים להם להבחין במצוקות ובכאב הבלתי נסבל שלהם.
הסכנה היא כמובן שגם נסיונות איתות מצוקה דרך התנהגות אובדנית עשויים בטעות לגרום למוות או נזקים אחרים.
מטרת הטיפול במקרה כזה היא, לאחר הבטחת השמירה על האדם מאקט אימפולסיבי, לאפשר לו מרחב בו הוא ירגיש ששומעים אותו ומקשיבים למצוקות ולכאבים שלו.
מרגע שנוצר אמון אמיתי עם המטפל נוצרת גם אפשרות לחשוב יחד עם המטפל על שינויים או פעולות שניתן לבצע בחייו של האדם כדי להיענות ולהגיב באופן מיטיב לאותם נסיבות תוקפניות שהובילו למצב האובדני.
לעיתים מגלים אנשים במהלך טיפול שדווקא הרצון האמיתי שלהם הוא לא להתאבד אל מחוץ לחיים אלא ״ להתאבד אל תוך החיים״, כלומר לשנות באופן רדיקלי את צורת חייהם ולהתמסר לדרך שהם באמת רוצים ושעבורה באמת חייהם ראויים להחוות ולהיות.
כפי שכתב זאת הפילוסוף הקיומי ניטשה – כאשר לאדם יש דרך שהוא מרגיש שראוי לחיות אותה הוא יכול להתמודד עם כל מכשול או ארוע גורל אקראי שעומד בדרכו.
בסופו של דבר הנחת המוצא של הפסיכותרפיה הקיומית היא שהכוונה, האהבה, האמת, התשוקה והאמונה של האדם יכולות לעמוד מול כל גורל אקראי או זדוני – כבד ואכזרי ככל שיהי, ולהפוך את החיים לכאלו שראוי וכדאי לחיותם..
באופן כללי ניתן לומר שההתעוררות של האדם לחיים מתוך תשוקה וכוונה יכולה להיות ״ טיפול מונע״ לקריסה מול שד הגורל שמגיע ומטלטל את ספינת החיים.
החיבור אז לאמת הפנימית הופך לעוגן שמונע מסערות החיים והזמן מלנפץ בטרם עת את ספינת הקיום, את תנועת החיים האמיתית שלנו.
