"ככל שנוכל להיות בתוך סביבה פנימית וחיצונית של הערכה, כבוד וקבלה למהות של מי שאנחנו הרי שהתקפות על הערך שלנו לא באמת יוכלו לחדור פנימה."
מאת: אסף לב
״איך הוא העז לקרוא לי אפס?״, ד׳ לא הצליח להרגע מהדיאלוג הקשה שהשתתף בו.
למרות שבחייו המקצועים ד׳ הוא איש רפואה מוערך, העובדה שמישהו יכול היה לכנות אותו ״אפס״ השפיעה עליו הרבה אחרי הארוע.
הדיאלוג הזה מעלה שאלות גדולות ועקרוניות יותר לגבי ערך עצמי.
כך למשל איך אפשר להסביר שערך עצמי נזיל כל כך ובמחי מילה אחת יכול לקרוס?
ובכלל, ממה עשוי ערך עצמי ואיך אנחנו בעצם יודעים או מודדים מהו הערך של מישהו או אפילו שלנו עצמנו?
הסיבה שהערך העצמי שלנו כל כך נזיל ונוטה לערעור קשורה להבחנה שערכנו בפוסטים קודמים בין עובדה ׳טבעית׳ לבין עובדה ׳חברתית׳ או ׳פרטית׳.
עובדה טבעית כמו למשל כסא שמונח באמצע החדר אינה תלויה בהכרה או בחוות דעתו של מישהו על נוכחות הכסא.
גם אם מישהו יטיל ספק בקיומו של הכסא הרי שאם יתקדם ויתעלם מהכסא הגוף שלו יתקל בו והוא ימעד.
כלומר העובדה הטבעית של הכסא אינה צריכה עדות או התיחסות כדי להתקיים.
לעומת זאת, ערך בכלל וערך עצמי בפרט הם יצירות אנושיות, עובדות חברתיות ופרטיות שמתקיימות רק מתוך הסכמה וקבלה של העובדות הללו.
לפני מאתיים שנה הערך של ׳הומניזם׳ וחיי אדם באשר הוא אדם לא היה קיים.
זאת כיוון שלא היה שום שיח או הסכמה שיקבלו את הערך הזה כעובדה חברתית.
עד היום ישנם קבוצות או פרטים שלא מקבלים את הערך הזה ועבורם הוא באמת אינו קיים.
באופן דומה נוכל להבין את השבריריות של הערך העצמי שלנו.
ערך זה נוצר מתוך הכרה מיום שנולדנו שהקיום שלנו חשוב ומשמעותי.
ההקשבה לדעתנו, לרגשות שלנו, לרצונות שלנו ולבריאות שלנו לימדה אותנו שיש ערך לקיומנו ולימדה אותנו לכבד את הערך הזה.
אם נחזור רגע לדיאלוג שהזכרנו שאותו שמע ד׳, הרי ברגע שהפרטנר שלו לדיאלוג קרא לו ״אפס״ נוצרה סתירה בין ההערכה העצמית שלו ובין הטקסט שמאיין את הערך העצמי שלו לאפס.
כיוון שהערך העצמי נטוע בעולם השיח ולא בעולם הטבע, המילים מקבלות כח גדול לחדור אל עולמנו הפנימי ולערער אותו.
ההכרה הזו עובדת כמובן גם לכיוון ההפוך.
כשם שמילים שליליות יכולות לערער את ערכנו העצמי כך גם בכוחם של מילות פרגון ותמיכה להעצים ולחזק את הערך העצמי שלנו.
הדרך להתמודד עם שיח פוגעני שמערער את הערך שלנו היא קודם כל להכיר בשיח הזה ולהכיר בפגיעות של הערך שלנו.
החיסון לערעור של הערך הזה הוא לשמור כמה שנוכל להיות בסביבה שמעריכה, מקבלת ותומכת בערך העצמי שלנו ולהתרחק ככל שניתן מסביבה פוגענית או מרעילה.
כאשר אנחנו מזהים מבפנים, מתוך הרגל או התניה, קולות פוגעניים שיפוטיים שמבקרים אותנו עלינו לסרב להרגל הזה ולחבק את עצמנו מבפנים מול כל שיפוט שכזה.
שיפוט עצמי מתוכנו פנימה הוא ההתקפה הקשה ביותר על הערך העצמי שלנו.
ככל שנוכל להיות בתוך סביבה פנימית וחיצונית של הערכה, כבוד וקבלה למהות של מי שאנחנו הרי שהתקפות על הערך שלנו לא באמת יוכלו לחדור פנימה.
המילים הפוגעניות אז שמופנות כלפינו יחליקו מגופנו ונפשנו וישטפו החוצה אל מחוץ לתודעת העצמי.
למרות שבחייו המקצועים ד׳ הוא איש רפואה מוערך, העובדה שמישהו יכול היה לכנות אותו ״אפס״ השפיעה עליו הרבה אחרי הארוע.
הדיאלוג הזה מעלה שאלות גדולות ועקרוניות יותר לגבי ערך עצמי.
כך למשל איך אפשר להסביר שערך עצמי נזיל כל כך ובמחי מילה אחת יכול לקרוס?
ובכלל, ממה עשוי ערך עצמי ואיך אנחנו בעצם יודעים או מודדים מהו הערך של מישהו או אפילו שלנו עצמנו?
הסיבה שהערך העצמי שלנו כל כך נזיל ונוטה לערעור קשורה להבחנה שערכנו בפוסטים קודמים בין עובדה ׳טבעית׳ לבין עובדה ׳חברתית׳ או ׳פרטית׳.
עובדה טבעית כמו למשל כסא שמונח באמצע החדר אינה תלויה בהכרה או בחוות דעתו של מישהו על נוכחות הכסא.
גם אם מישהו יטיל ספק בקיומו של הכסא הרי שאם יתקדם ויתעלם מהכסא הגוף שלו יתקל בו והוא ימעד.
כלומר העובדה הטבעית של הכסא אינה צריכה עדות או התיחסות כדי להתקיים.
לעומת זאת, ערך בכלל וערך עצמי בפרט הם יצירות אנושיות, עובדות חברתיות ופרטיות שמתקיימות רק מתוך הסכמה וקבלה של העובדות הללו.
לפני מאתיים שנה הערך של ׳הומניזם׳ וחיי אדם באשר הוא אדם לא היה קיים.
זאת כיוון שלא היה שום שיח או הסכמה שיקבלו את הערך הזה כעובדה חברתית.
עד היום ישנם קבוצות או פרטים שלא מקבלים את הערך הזה ועבורם הוא באמת אינו קיים.
באופן דומה נוכל להבין את השבריריות של הערך העצמי שלנו.
ערך זה נוצר מתוך הכרה מיום שנולדנו שהקיום שלנו חשוב ומשמעותי.
ההקשבה לדעתנו, לרגשות שלנו, לרצונות שלנו ולבריאות שלנו לימדה אותנו שיש ערך לקיומנו ולימדה אותנו לכבד את הערך הזה.
אם נחזור רגע לדיאלוג שהזכרנו שאותו שמע ד׳, הרי ברגע שהפרטנר שלו לדיאלוג קרא לו ״אפס״ נוצרה סתירה בין ההערכה העצמית שלו ובין הטקסט שמאיין את הערך העצמי שלו לאפס.
כיוון שהערך העצמי נטוע בעולם השיח ולא בעולם הטבע, המילים מקבלות כח גדול לחדור אל עולמנו הפנימי ולערער אותו.
ההכרה הזו עובדת כמובן גם לכיוון ההפוך.
כשם שמילים שליליות יכולות לערער את ערכנו העצמי כך גם בכוחם של מילות פרגון ותמיכה להעצים ולחזק את הערך העצמי שלנו.
הדרך להתמודד עם שיח פוגעני שמערער את הערך שלנו היא קודם כל להכיר בשיח הזה ולהכיר בפגיעות של הערך שלנו.
החיסון לערעור של הערך הזה הוא לשמור כמה שנוכל להיות בסביבה שמעריכה, מקבלת ותומכת בערך העצמי שלנו ולהתרחק ככל שניתן מסביבה פוגענית או מרעילה.
כאשר אנחנו מזהים מבפנים, מתוך הרגל או התניה, קולות פוגעניים שיפוטיים שמבקרים אותנו עלינו לסרב להרגל הזה ולחבק את עצמנו מבפנים מול כל שיפוט שכזה.
שיפוט עצמי מתוכנו פנימה הוא ההתקפה הקשה ביותר על הערך העצמי שלנו.
ככל שנוכל להיות בתוך סביבה פנימית וחיצונית של הערכה, כבוד וקבלה למהות של מי שאנחנו הרי שהתקפות על הערך שלנו לא באמת יוכלו לחדור פנימה.
המילים הפוגעניות אז שמופנות כלפינו יחליקו מגופנו ונפשנו וישטפו החוצה אל מחוץ לתודעת העצמי.
