אחת המצוקות המשמעותיות שבעקבותיה מגיעים לליווי טיפולי היא תחושת ערך עצמי נמוכה.
לתחושה זו, מלבד תחושת העלבון וההשפלה שהיא מייצרת בתוכנו, ישנן השלכות רבות בחיי היום יום ובעולמנו הפנימי.
על מנת לפצות על תחושת ערך עצמי נמוכה אנחנו נסגל לעצמנו פעמים רבות תבנית התנהגות מרצה ואמפתית על מנת לזכות באישורים החברתיים שיעצימו ויאשרו את תחושת הערך העצמי שלנו.
אנחנו נפסיק אז ליזום או לשים את הדגש על מה שהיינו רוצים לקדם ולממש בחיינו ונמקד את תשומת ליבנו בעיקר ברצונות של האחרים וביכולת לשרת את הרצונות הללו.
לפעמים, כמו אנשי עסקים מצליחים, נהפוך לאמנים בזיהוי וסיפוק צרכים של אחרים, אך בתוך תוכנו בסוף היום נחוש ריקנות, תסכול וחוסר סיפוק עמוק.
במובן מסויים נחווה את עצמנו במצבים אלו כ׳קבצנים׳ של אישורים חברתיים, מה שיפגע ויצמצם עוד יותר את תחושת הערך העצמי שלנו.
אז כיצד נוצרת הפגיעה בתחושת הערך העצמי?
אף אחד מאיתנו לא באמת נולד עם ׳ערך עצמי׳.
תחושת ערך עצמי היא תחושה שנוצרת לאורך אינטראקציות מרובות עם הסביבה הקרובה לנו מרגע שנולדנו.
הסביבה במובן זה מהווה מעין ׳מראה׳ שבה אנו מתבוננים כדי לגלות את עצמנו.
המראה הראשונית והעוצמתית ביותר עבורנו היא כמובן המראה ההורית.
ככל שהמראה הזו תקרין לנו חום, קבלה, אהבה, הכרה והערכה כלפי מי שאנחנו – כמו שאנחנו – כך נלמד להעריך, לאהוב ולקבל את עצמנו ותחושת הערך העצמי שלנו תתרחב.
לעומת זאת כאשר הדמויות ההוריות יקרינו כלפינו מראה מעוותת של שיפוט, בקורת, ציניות, דחייה וחוסר הערכה הרי שהמראה הרעילה הזו תופנם לתוכנו ותיצור מעין בור פנימי שאליו תקרוס תחושת הערך שלנו.
במצבים בהם גדלנו עם מראה מעוותת נהפוך בבגרות לפגיעים הרבה יותר לכל בקורת או שיפוט כלפינו.
אנחנו תמיד ניקח אז את הבקורת כלפינו באופן ׳אישי׳ ונראה את עצמנו אשמים בבקורת הזו במקום להבין שהיא מבטאת את הצרכים האישיים של האדם שמבקר אותנו.
ניטה אז להעצים ולהאמין לכל בקורת שלילית כלפינו ונפחית בערך של כל משוב חיובי שנקבל.
אנחנו נחפש אז בכל דרך להיות ׳בסדר׳ ולרצות את כולם על מנת לקבל את האישור הזה שמעולם לא קיבלנו.
במצבים אלו נחשוש מאד ליזום מפגש או הכרות – רומנטית, חברתית או עסקית – מחשש לדחייה שתפתח מחדש את פצע הערך העצמי שלנו.
בפגיעה בערך העצמי החשש מדחייה הופך לעננה שמלווה כל אינטראקציה חברתית שלנו עד לעיתים עד לרמה של חרדה חברתית.
הנזק הגדול ביותר בעיני של פגיעה בתחושת הערך העצמי שלנו היא חוסר היכולת שלנו להפריד בין ארוע של כשלון, טעות או הפסד לבין ערכנו וזהותנו כאנשים בעלי ערך.
כאשר אדם עם פצע בערך העצמי נכשל או מפסיד בסיטואציה מסויימת הוא רואה את עצמו כ׳כשלון׳ וכ׳לוזר׳ במקום ללמוד מהארוע ולצמוח מתוכו.
בסופו של דבר כל תהליך הלמידה שלנו בעולם נובע מכשלונות, נפילות והפסדים.
רק כאשר אנחנו בטוחים במי שאנחנו אנו יכולים להפריד את הארוע המכאיב מתחושת הזהות שלנו ולראות בכשלון כמשוב מהמציאות שמזמין אותנו לנסות שוב, בדרך אחרת.
חשוב לזכור שמחקרים שחזרו על עצמם שוב ושוב הראו שאחד התנאים המרכזיים להצלחה בחיים היא היכולת להכשל שוב ושוב ולראות בכשלון חוויה מלמדת ולא ארוע שמעיד על זהותנו.
הפצע הפנימי של הערך העצמי יגרום לנו בכל זמן נתון לחפש דרכים ׳להצדיק׳ את הקיום שלנו והאויר שאנו צורכים מהעולם.
פעמים רבות נרגיש אז צורך לפצות על תחושת הערך הזו בצבירה של ׳הוכחות׳ לערך העצמי הפצוע שלנו – הוכחות בדמות כסף, תארים, הצלחות, כיבושים, מותרות ועוד.
הבעיה בפיצויים אלו היא שפעמים רבות אנחנו הופכים משועבדים אליהם אך הם אינם באמת ממלאים את בור הפציעה של הערך העצמי.
לעיתים ננסה למלא את הבור הזה בהתמכרויות שונות, נסיון שלעולם לא יצליח.
אז איך מתמודדים עם שורש הפצע של הערך העצמי?
כדי לרפא באמת את הפצע של הערך העצמי אנחנו צריכים לחזור אל מקורות ההיווצרות שלו – המראה הראשונית של הילדות.
כמובן שכאנשים בוגרים אין לנו יכולת לחזור היסטורית אל הילדות ולחיות מחדש את הורינו באופן אחר.
יחד עם זאת, החדשות הטובות הן שהילד הפנימי ששוכן בתוכנו תמיד נמצא שם ומוכן לתיקון ולמראה המחודשת הזו.
מרגע שנבין את הקריטיות של המראות והמשובים שאנו זקוקים להם לתחושת ערך עצמי בריאה, הרי שנוכל אז לשים לב מחדש לסביבה שאנו בוחרים בה, שבה אנו סופגים מראות אלו.
פעמים רבות כאשר אנו נולדים לתוך סביבה רעילה מבחינת בקורת, שיפוט וציניות אנחנו באופן לא מודע נחפש לשחזר יחסים כאלו בחיינו הבוגרים.
עבודה אמיתית על שיקום הערך העצמי שלנו תחייב אותנו לבחון מחדש את הסביבות והיחסים שאנו חיים בתוכם ולעצב מחדש את הסביבה הזו כך שתקרין לנו את המראה החיובית.
אין הכוונה בכך כמובן שנמנע כל בקורת כלפינו אלא שנוודא שהבקורת תתבטא באופן עינייני ואוהד.
חשוב במובן זה לנקות מהסביבה שלנו כל צורת תקשורת רעילה – משפילה, צינית, שיפוטית וכדומה כיוון שתקשורת רעילה היא הגורם העוצמתי ביותר לשימור פצעים של ערך עצמי.
יחד עם ההמנעות המוחלטת ככל האפשר מסביבת תקשורת רעילה, חשוב להתכוונן דווקא לסביבת תקשורת שרואה את היחודיות שבנו, מעריכה אותנו ומקבלת אותנו כפי שאנחנו.
במובן זה תפקידו של הליווי הטיפולי של מפגשי הפסיכותרפיה הוא ללוות ולהכווין אותנו בתהליך העיצוב מחדש של הסביבה שלנו להיות מקום שמזין ומשקם את תחושת הערך העצמי שלנו ולא משחזר ומתחזק את הפצעים הכואבים הללו.
