קליניקה אונליין

טיפול באמצעות מפגשי וידאו

על סוד ההצלחה והגורם לכשלון

״קרב אמיתי מוכרע לפני שנורית יריה אחת״ (סון טזה, אמנות המלחמה)

בניגוד למה שמקובל לחשוב, ׳הצלחה׳ או ׳כשלון׳ הם אינם ארועים במציאות אלא זהות ורגש שאנו חווים בתוכנו ומשליכים על המציאות החיצונית.

במציאות עצמה לעולם אין ׳כשלון׳ או ׳הצלחה׳ אלא רק ארועים שתואמים או לא תואמים את הציפיות שלנו מהמציאות.

כאשר העולם לא מתנהל, מסיבות שונות, על פי הציפיות שלנו אנחנו עשויים לחוות זאת כ׳כשלון׳ ולכן לחוות תחושות קשות בעקבות זאת, בעיקר הלקאה והאשמה עצמית.

לאורך ההתנסויות שלנו בחיים, אם תתחזק בנו חווית הכשלון היא תהפוך מחוויה ל׳זהות׳.

אנחנו נתחיל אז להגיע לכל התרחשות בחיינו כבר מעמדה של ״לוזרים״ ו״תבוסתנים״.

מעמדה כזו כל ארוע שישתבש או לא יתנהל לפי הציפיות שלנו יוביל לסף תסכול נמוך והלקאה עצמית.

כאשר משהו אז ׳לא עובד׳ הרי שבמקום להפנות את כל האנרגיה והקשב שלנו כדי לבחון את התנאים שיאפשרו לו לעבוד אנחנו נחליש את עצמנו ונכאב את קריסת הערך העצמי שלנו.

מעבר לזה, מתוך כך יווצר מעגל אכזרי שבו כל ארוע שמשתבש ולא הולך לפי הציפיות שלנו יגרום להורדת הערך העצמי שלנו עוד יותר ויהיה ״הוכחה״ לכך שאנחנו לא באמת שווים.

כאשר אנחנו מפרידים בין הערך העצמי שלנו ובין מה שמתרחש במציאות עצמה אנחנו נגלה שהרבה מאד ממה שמתרחש קורה או לא קורה בגלל גורמים חיצוניים לנו וכוחות חזקים הרבה יותר מאיתנו.

כך למשל וודי אלן הבמאי הידוע אמר פעם שאם היינו כנים עם עצמנו היינו מכירים בזה שהמזל הוא אחד הכוחות החזקים ביותר שמשפיעים על העולם שלנו.

הכח של הגורל העיוור או האקראיות הוא כל כך חזק כך שהוא גורם לנו לפחד מההבנה שכל כך הרבה מנסיבות חיינו כלל לא תלוי בנו.

במובן זה אנחנו יותר ״טרמפיסטים בגלקסיה הזו״ או ״גלשנים על אוקיינוסים של קוונטים ומיתרים״ מאשר המחוללים של העולם סביבנו.

יחד עם זאת, הכח שכן מצוי בידינו הוא לפענח ולפרש את הארועים שמתרחשים מול עיננו, למשל כ׳כשלון׳ או ׳הצלחה׳.

הצורך שלנו לתייג ארועים במציאות כ׳טובים׳ או רעים׳, כ׳הצלחה׳ או ׳כשלון׳ – נובע מפצע בערך העצמי שלנו ברמה הראשונית ביותר שלו.

פצע כזה נוצר כאשר בילדות המאד מוקדמת לא חווינו מהסביבה המטפלת שלנו את התחושה שאנחנו שווים וראויים בדיוק כפי שאנחנו.

הקוד לתחושות אלו הוא האמירה ״אתה ילד טוב״ ובמילים אחרות ״אמא אוהבת ומקבלת אותך״ – כלומר אמירה שמאשרת את קיומנו.

זאת לעומת ההגדרה של ילד ״רע״ – (או ״אמא לא אוהבת אותך״) ושם מתערערת הקבלה העצמית שלנו.

זאת כיוון שכילדים אין לנו עדיין את היכולת לחוות קבלה עצמית מבפנים ועלינו לקבל אותה פסיכולוגית מהסביבה המטפלת שלנו.

הפצע הזה בערך העצמי יגרום לנו לחפש גם בבגרות רוב הזמן, גם אם באופן לא מודע, את החיזוק הזה שאנחנו ״ילדים טובים״ או ״מוצלחים״- מה שיאפשר לנו בשאיפה לקבל סוף סוף את עצמנו דרך התארים והציונים הללו.

ככל שהערך העצמי שלנו פגוע יותר כך נחפש יותר ויותר את החיזוקים הללו מאחרים.

ברמת היחסים -עמדה כזו של ציפיה לקבל חיזוק מאחרים, מודעת או לא מודעת, תחליש אותנו מאד כיוון שנהיה אז הרבה פחות אותנטיים ונעסוק יותר בלרצות אחרים מאשר לממש את הרצון העצמי שלנו.

כפי שהגדיר זאת ניטשה נפתח אז מנטליות של ״עבדים״.

ממקום זה מערכות יחסים יתקשו לתפקד
כיוון ששוב הפצע הפנימי יקח הרבה מהאנרגיה שלנו ולא נהיה פנויים למציאות, כלומר לצד השני – לצרכים לציפיות ולרצונות שלו.

מערכת יחסים מתפקדת היא כזו שבה יש מפגש בין הצרכים הרצונות והחלומות של שני הצדדים.

ברגע שאחד הצדדים מתמקד בערך העצמי שלו והלקאה עצמית שהוא אינו ׳פרטנר טוב׳ הוא אינו פנוי לבטא את הרצון שלו ולהיות קשוב לרצון של הצד השני.

ריקוד הרצונות אז משתבש שוב ושוב, ומערכת היחסים קורסת.

גם מול ארועי המציאות, אם כשותפים לארוע או אנשי מקצוע שמבקשים להשפיע על הארוע, כאשר אנחנו עסוקים בלהיות ״טובים״ נתקשה שלא לפרש את מה שאינו עובד כמעיד על הערך שלנו ולתייג את עצמנו כ״כשלון״.

זאת במקום להתמקד כמקצוענים בחקירת התנאים שיאפשרו לארוע מסויים להתרחש או לא להתרחש.

לפעמים חלק מהיושרה שלנו בחיים היא להכיר בכך שהתנאים שמאפשרים ארוע מסוים שאינו רצוי הם אינם בשליטתנו.

האתגר אז הוא לקבל ולהכיל את הרגשות הבוערים בתוכנו – כמו פחד, כאב, זעם, אשמה או בושה.

הרבה מהרגשות הללו עצמן כמו בושה אשמה או תסכול נובעים מהמחשבה שלנו שהארוע שקרה או לא קרה מעיד על הערך העצמי שלנו כ״שווים״ ״ראויים״ או ״אהובים״.

אז איך נוכל ממקום כזה לטפח ערך עצמי בריא?

כפי שאמרנו, ההבנה החשובה ביותר היא ההפנמה שבעולם עצמו אין באמת ״הצלחה״, ״נצחון״ ״כשלון״ או ״תבוסה״.

כל אלו הן תחושות שלנו שמעידות על חסר בתחושת קבלה עצמית, אהבה עצמית והכרה עצמית.

מה שכן קורה בעולם האמיתי הוא ארועים שמתרחשים או לא מתרחשים בעקבות תנאים מקדימים שיתקיימו או לא יתקיימו.

מה שאנחנו מכנים ׳הצלחה׳ או ׳כשלון׳ הם למעשה משובים שאנחנו מקבלים מהמציאות על ההתרחשויות בה.

אם נקבל את המשובים הללו כפי שהם נוכל להבין אם וכיצד נוכל להשפיע מעתה ואילך על התנאים הללו על מנת שהדברים כן יתרחשו בהתאם לרצון שלנו.

אם אין לנו יכולת להשפיע על התנאים הללו לא נחווה אז ״כשלון״ אלא נחווה קבלה עצמית מלאה לנוכח המגבלות שלנו כיצורים אנושיים בעולם.

כך גם במערכות יחסים – רומנטיות או מקצועיות – הדחיה של מישהו את ההצעה שלנו אינה מעידה לעולם על הערך העצמי שלנו כ״שווים״ או לא.

זאת מהסיבה הפשוטה שלאף גורם אחר חוץ מאיתנו אין באמת ״סמכות״ להגדיר את הערך העצמי שלנו, אלא אם כמובן נעניק לו את התפקיד היקר הזה.

דחייה או קבלה של נוכחותנו או הצעתנו היא בסופו של דבר משוב מהצד השני למידת ההתאמה של נוכחותנו או הצעתנו לצרכים, לרצונות או לחלומות של הצד השני.

במקרה כזה של דחייה לעיתים נוכל לשפר את ההצעה כך שתתאים לצורך של האחר.

יחד עם זאת לעיתים כאשר עצם הנוכחות שלנו אינה עונה על הצורך של האחר כדאי פשוט להפרד כידידים ולא לנסות לצאת מגדרנו על מנת להיות ׳מישהו אחר׳, מישהו ׳ שהאחר יוכל לאהוב׳.

כאשר נבין לעומק שהתפקיד של אהבה, קבלה והכרה בערך שלנו הם התפקידים שלנו עצמנו ולא של אף אחד אחר, נהיה הרבה יותר חופשיים לבטא את הרצון והאותנטיות שלנו ונרקוד אז עם מי שמחפש בדיוק את מה שיש לנו להציע, בלי לחפש יותר ציונים, אישורים, או תארים – לא מהעולם ולא מאחרים הקרובים לנו.

לכן ׳סוד ההצלחה׳ האמיתית שלנו בעולם הוא פשוט להיות מי שאנחנו, בלי כל קשר למה שיתרחש או לא יתרחש בעולמנו.

הצלחה אותנטית כזו תתבטא אז בקבלה עצמית מלאה וללא תנאי מול כל ארוע חיים והפניית הקשב אל העולם על מנת לפעול בכל רגע נתון באופן המתאים ביותר אל מול ארועי המציאות והגורל – יהיו אשר יהיו.

צרו קשר

לפרטים נוספים לגבי התהליך הטיפולי מוזמנים להשאיר פרטים ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

מאמרים נוספים...

דילוג לתוכן