"הפרידה מהמסיכה של העצמי האידאלי היא כואבת ומערערת אך הקבלה העצמית המלאה שמתאפשרת מתוך כך היא התמורה והערך העצום לשינוי זה."
מאת: אסף לב
ישנן צורות שונות של סבל שבגללן פונים לפסיכותרפיה.
הסבל שארצה להתייחס אליו כאן נובע מהמתח הקיים בנו בין העצמי האמיתי שאנחנו , האותנטי, ובין זה האידאלי, זה ש״היינו אמורים להיות״.
כמו רבות מהתופעות הנפשיות, גם את שורשיו של המתח הזה בין האותנטי ובין האידאי נמצא בילדות המוקדמת.
עבורנו, כילדים, הצורך העמוק ביותר, עמוק כמו הצורך בחמצן, הוא הצורך בלהיות אהובים, מקובלים ורצויים בדיוק כפי שאנחנו.
זהו צורך קיומי שברגע שהוא לא מתמלא תחושת הערך העצמי שלנו קורסת פנימה.
אחד הדרכים שלנו כילדים לזכות באהבה ובהערכה כאשר זו לא ניתנת לנו היא לפתח עצמי אידאלי הנפרד מהעצמי האותנטי האמיתי שאנחנו.
העצמי האידאלי הזה מנסה להיות הילד שמצפים שהוא יהיה, עם המחשבות שמצפים ממנו, ההתנהגות שמצפים ממנו והרגשות שמצפים ממנו.
תמורת הריצוי הזה, כך אנחנו מאמינים, נזכה באהבה ובקבלה שאנחנו כה זקוקים לה באופן עמוק כל כך.
כיוון שהבסיס הילדי הזה הוא הקרקע ממנו צומח המבוגר שאנחנו, הרי שבמצב זה נפתח נטייה לרצות את הסביבה שלנו ולהתאים את עצמנו לציפיות במקום להקשיב לעצמי האותנטי שלנו.
הפער הזה בין העצמי האידאלי שאנחנו נקפיד להציג לסביבה ובין העצמי האמיתי מייצר תחושות קשות של זיוף והעמדת פנים.
סימפטום אחד שבו יכול להתבטא הפער הזה הוא תחושת בושה/ביישנות במצבים רבים.
הסיבה לבושה הזו היא החשש שגם אם לא נרצה בכך, הסביבה שלנו מבחינה בהזדקקות הפנימית הנואשת שלנו לאהבה ורואה אותנו מעבר למסיכה האידאלית שאנו עוטים על עצמנו.
סימפטום נוסף שקשור במתח הזה יכול להיות תחושת אשמה.
כפי שציינתי, המסיכה של העצמי האידאלי נמצאת בניגוד לעצמי הפנימי האמיתי, דבר שגורם לנו להרגיש את עצמנו מעיין ׳מתחזים׳.
בתוך תוכנו אנחנו יודעים שאנחנו לא הדמות האידאלית שאנחנו מציגים כלפי חוץ ומכאן תחושת האשמה וחווית זיוף.
סימפטום אחרון שאזכיר כאן למתח בין העצמי האידאלי והעצמי האותנטי הוא תחושת חרדה.
החרדה היא מהנפילה של המסיכה האידאלית ו׳נפילה׳ אל תוך העצמי האותנטי.
החרדה קיימת כיוון שבתוך תוכנו אנחנו מאמינים שהעצמי האמיתי האותנטי שלנו הוא לא אהוב, דחוי ומכוער.
תחושת חוסר הערך הזו והחשש ש’תתגלה׳ מתחת למסיכה מעוררים בנו פחד מלחיות חיים נטולי ערך בעולם.
מעבר לכל אלו, הפער בין העצמי האידאלי והעצמי האותנטי גורם לנו לתחושת חוסר שקט תמידית.
לעיתים המסיכה של העצמי האידאלי כל כך ראשונית כך שאנחנו מזדהים איתה באופן שהעצמי האותנטי שלנו לא גלוי אפילו לעצמנו.
יש פעמים בהם אנשים מבלים חיים שלמים מאחורי מסיכת האידאליות וטומנים את הסבל בתוכם פנימה.
ואולם לעיתים מצבי לחץ ועומס מפרקים את המסיכה הזו וגורמים לכך שהעצמי האמיתי יבוא לידי ביטוי.
מצב כזה יכול להתבטא כמשבר זהות.
האדם אז יתחיל להכיר את עצמו מחדש ולשאול שאלות לגבי הסביבה או העיסוקים הקודמים והאם הם עדיין מתאימים לו.
למרות הבהלה והחרדה שמשברי זהות כאלו מעוררים, הם יכולים גם להפוך להזדמנות אמיתית לריפוי אותו שבר קדום בין העצמי האמיתי והעצמי האידאלי.
האדם אז יוכל להכיר מחדש בעצמו כפי שהוא ולא כפי שלימד את עצמו שהוא אמור להיות.
הפרידה מהמסיכה של העצמי האידאלי היא כואבת ומערערת אך הקבלה העצמית המלאה שמתאפשרת מתוך כך היא התמורה והערך העצום לשינוי זה.
