״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״ (שלום חנוך)
המשמעות הקשה להכלה של משבר נפשי היא ההבנה שמה שהיה כבר לא יהיה יותר.
בין אם מדובר באובדן של אדם יקר, אובדן של חלום, רכוש או בריאות – המשבר מסמן כניסה לתקופה לא נודעת.
המילה ׳משבר׳ עצמה מעידה על שבר – שבר שנפער בין העבר ומה שהיה עד כה ובין מה שהולך להיות מעכשיו.
ואכן, השלב הקשה והחשוך ביותר של משבר הוא אזור השבר עצמו – כלומר, הזמן בו אנחנו חווים במלא העוצמה את כאב האובדן של מה שהיה אך אין לנו כל מושג לגבי המקום אליו אנו ממשיכים.
לפעמים הלא נודע הצפוי לנו בעקבות משבר מעורר כל כך הרבה חרדה כך שאנחנו משותקים מהיכולת לדמיין עתיד חדש או קורסים לתוך תמונת עתיד נוראית ובלתי נסבלת.
על כן דווקא נקודת השבר בין מה שהיה לבין העתיד שעוד לא נוצר היא החשובה ביותר לטיפול, הכלה ותשומת לב.
אזור השבר הזה הוא גם אזור מסוכן כיוון שפעמים רבות הוא רוויי ביאוש וחוסר תקווה ויכול לגרור אחריו פעולות נואשות ולעיתים מסוכנות בחיפוש אחר ׳גאולה מהירה׳.
הצליחה של ׳אזור השבר׳ של המשבר היא קריטית בעבודת השיקום לקראת עתיד חדש.
דווקא בזמן השבר חשוב לגייס את כל התמיכה האפשרית כדי לעזור לנו לשאת את הכאב הגדול של פרידה ממה שהיה, מעין תקופת אבל.
חשוב לאפשר לשלב הזה של צליחת השבר את כל המרחב הדרוש לו כדי לעבד את הכאב, קשה ככל שתהיה התקופה.
נסיון ׳לדלג׳ על שלב האבל של האובדן במשבר ולהדחיק את הכאב עשוי להפוך את הכאב לטראומה שתמשיך ללוות אותנו עוד זמן רב לאחר מכן.
בשלב כלשהו כאשר הכאב מקבל את מקומו החדש בסיפור חיינו האופק יתחיל להתבהר,
הסערה תשכך והשמיים יופיעו שוב.
מתוך המקום החדש הזה אפשר יהיה לצייר תמונת עתיד חדש ואפשרי, גם אם שונה מתמונת האידאל שציירנו לעצמנו בעבר.
החיים יוכלו אז לקבל צבעים וצורות חדשים והמשבר יהפוך אז לעוד פרק ושיעור בסיפור חיינו ולא עוד בור שחור שאיים על כל מי שאנחנו.
