אחד העקרונות הבסיסיים ביותר של בריאות נפשית הוא קבלה עצמית.
מתוך הנחה זו נוכל לשאול אז למה בעצם להשתנות?
במידה ואנחנו מקבלים את עצמנו באמת כפי שאנחנו מדוע ישנה חשיבות לשינוי עצמי?
האמת היא שאכן שינוי עצמי הוא לא משהו שנובע מתוך עצמנו על פי רוב אלא כתגובה לדרישות החיים מאיתנו.
מצבי משבר עמוקים הם מצבים שבהם העולם למעשה מאותת לנו שהכלים, הגישה והאמונות שדרכם התייחסנו לעולם עד היום כבר לא מתאימים למציאות החדשה.
על כן משבר עומק הוא צומת חשובה במובן זה שהוא מאלץ אותנו לבחור בין 2 אפשרויות:
האחת היא להשתנות כדי להיות מסוגל להתמודד ולפגוש את האתגר החדש שהעולם מציב בפנינו.
האפשרות השניה היא להלחם במציאות ולסרב לשנות את עמדות הבסיס שלנו.
העמדה הראשונה של קבלת המציאות והסכמה לשינוי אמנם תדרוש מאיתנו משאבים ועבודה עצמית על מנת לאפשר לעצמנו להשתנות ולעמוד באתגר שהחיים מציבים בפנינו.
בחירה זו גם מאתגרת כיוון שהיא תדרוש מאיתנו להיפרד מזהות שאהבנו והתרגלנו אליה ומאזור הנוחות הנעים שהיא הביאה איתה.
יחד עם זאת לאורך כל שנות עבודתי כמטפל ראיתי כיצד אנשים שבחרו באפשרות של השינוי העצמי בעקבות משבר הצליחו לא רק להתמודד בהצלחה עם המציאות החדשה אלא חוו צמיחה כבני אדם והרחבה של מצב התודעה שלהם.
ככל שהמשבר והאתגר היו גדולים יותר כך הלמידה והצמיחה של אותם אנשים גברה.
לעומת זאת אנשים שבחרו להתעלם מהשינוי שהחיים הציבו בפניהם ולסרב לקבל את העובדה שנדרש שינוי פנימי כדי לעמוד במצב החדש הלכו והסתגרו אל מול העולם הזה.
רמת החרדה שלהם גברה וכך תחושת הסכסוך והמלחמה עם העולם ומה שהוא מביא עימו.
עם הזמן הם הבינו שכוחם של המציאות והחיים גדולים הרבה יותר מכוחם שלהם וככל שהתנגדו למציאות החיצונית והשינוי שהיא דורשת מהם כך גברה עוצמת הנקישות של המציאות הזו על דלת ביתם.
דוגמא למשבר כזה שדורש שינוי פנימי אל מול העולם אפשר לראות דווקא במצב העכשווי של החברה הישראלית.
גם חברות כמו אינדווידואלים ניצבים מול משברים קיומיים ואלו מציבים גם כן את אותה בחירה בין שתי אפשרויות.
משבר ה7/10 הציב את החברה הישראלית מול משבר קיומי שמחייב אותה לשינוי עומק פנימי שיאפשר לה להתמודד עם האתגרים של מציאות זו.
חישוב מסלול מחדש אל מול העולם החדש שמולו עומדת החברה הישראלית ושינוי עומק פנימי הוא חיוני להמשך הקיום של החברה הזו ככזו.
יחד עם זאת מדאיג לשמוע קולות שהולכים וגוברים להמשיך באותה דרך וחשיבה של התקופה שטרם המשבר ואפילו להאיץ ולהתבצר עוד יותר באותם אמונות.
תפיסה זו כאמור של האינדוידואל כמו גם של חברות מוביל להתבצרות ולניתוק מהעולם החיצוני והעצמה של תחושת צדקנות ומוסרנות חזקים.
הבעיה היא שהצדקנות והמוסרנות שאותה מאמצת החברה הישראלית אינה באמת משנה את המציאות החיצונית שדופקת בדלת ורק מקטינה יותר ויותר את הסיכוי לשינוי אמיתי.
לפעמים קיבוע והאחזות באמונות הישנות מול העולם מקבלים הצדקה ונשענים על מוסדות שונים כמו דת, מסורת ושאר אידאולוגיות מקובעות אך בשורה התחתונה ההאחזות הזו סופה קריסה ותבוסה אל מול עוצמת החיים עצמם.
לסיכום, מצבי משבר על פי רוב אינם נעימים והאינסטינקט הראשוני של כולנו הוא לעצום את העיניים ולדמיין שהם לא באמת קורים.
יחד עם זאת כפי שראינו המוכנות שלנו לעמוד אל מול פני המשבר ולהשתנות יחד איתו כדי להיות מסוגלים להתמודד ולחצות את המשבר הזה – מוכנות זו לא רק שתעזור לנו לצלוח את המשבר אלא לגדול, ללמוד ולהרחיב את התודעה והתפיסה שלנו לגבי עצמנו ולגבי החיים.
