לעיתים נדמה שעולמנו הופך יותר ויותר מורכב.
מקורות סמכות כמו ממשלה, מדייה, דת או משפחה הולכים ומתפרקים מסמכותם ונחשפים במערומיהם (או פשוט באינטרסים שמניעים אותם).
כמו בתהליך התבגרות מואץ, שבו אנחנו מגלים שההורים שלנו אינם באמת כל יודעים או כל יכולים אלא פשוט מבוגרים מאיתנו בכמה שנים, כך נדמה שהתקופה הזו מחייבת אותנו להתפכח לגבי מקורות ידע וסמכות שנשענו עליהם בעבר.
צד אחד של החוויה הזו של התפרקות הסמכויות או ה״אידאולוגיות הגדולות״ הוא תחושת חרדה, בלבול ואובדן דרך.
פתרון קיצוני לכל התחושות האלו יכול להיות דווקא הצמדות חזקה עוד יותר לסמכויות כמו מנהיג ׳חזק׳, חזרה בתשובה או חזרה לשמרנות ל״ערכים הישנים והטובים״.
פתרון בכיוון השני יכול להיות כל סוג של בריחה כאשר המרכזית שבהן היא התמכרות.
דרך אחרת אותה מציגה הפסיכותרפיה הקיומית להתפרקות תחושת המנהיגות בעולם היא למצוא בתוכנו את המנהיגות האותנטית שבנו.
רבים מאיתנו גדלו במסגרות שבהן הסבירו לנו שמקור הסמכות והידע לגבי חיינו ולגבי ה״טוב״ ה״חשוב״ וה״מעניין״ נמצא מחוץ לנו – אם באידאולוגיה, בדת, ב״חברה״ או בכל מוסד סמכותני אחר.
הקשבה וזיהוי של המנהיגות האותנטית שבתוכנו דורשת מאיתנו להפרד מהמנטליות המזהה את הסמכות לגבי חיינו עם גורם מחוץ לנו.
פרידה כזו דורשת מאיתנו מעין ״זינוק של אמונה״ כפי שהגדיר זאת הפילוסוף הקיומי קירקגור.
קפיצה של אמונה פרושה יציאה משטח מוכר אחד לשטח לא מוכר אחר תוך אמונה שנמצא את הדרך הנכונה בקפיצה הזו.
האמונה שהעצמי שלנו הוא כוכב הצפון שינחה וינהיג את מסע חיינו תדרוש מאיתנו הקשבה אקטיבית ועמוקה לעולם הפנימי שלנו – המחשבות, הרגשות והחלומות שלנו.
תהליך הפסיכותרפיה מאפשר לנו, כמו מגבר, את ההקשבה לעולם הפנימי שלנו, שלפעמים לוחש לנו בלא שנשמע.
הליווי הטיפולי גם מאפשר לנו להמשיך את המסע פנימה אל מול ׳מפלצות מעמקים״ שנפגוש בדרך בדמות טראומות לא פתורות, חרדות דרך, ותהומות פנימיים שעדיין לא הכרנו.
המסע המשותף בטיפול על מנת להפוך למנהיגים של חיינו הוא מאתגר ורצוף אתגרים רגשיים ומנטלים לא פשוטים.
יחד עם זאת היכולת שלנו להיות נוכחים ברגע, לקבל את עצמנו באופן עמוק ולהתבגר רוחנית – הם הפירות המשמעותיים ביותר בעיני של מסע מאתגר זה.
