מחלות הן משהו שבראש ובראשונה כולנו מנסים להמנע ממנו ככל שניתן, ומסיבה ברורה.
איש אינו רוצה לחוות מרצונן את הסבל של כאב, חוסר אונים, פחד ומצוקה שהמחלה מחוללת בגוף-נפש שלנו.
יחד עם זאת, התפיסה של הרפואה המערבית במובנים רבים מבקשת להפוך את המחלה לארוע ״טכני״, פרוטוקול ביו כימי שהשתבש.
בגישה זו שרבים מאיתנו חולקים אותה, אנחנו מנתקים זיקה בין המחלה ובין הסיפור שהיא מספרת לנו על עצמנו.
מחלה אולי יותר מכל ארוע אחר בחיינו מאלצת אותנו לפגוש את עצמנו כחלק מעולם הטבע שמתגלם בגוף שלנו.
אם ביום יום אנחנו מזהים את עצמנו בעיקר עם הרעיונות, השאיפות, היחסים והאידאלים שלנו הרי שהמחלה באה ומקרקעת את התודעה המופשטת שלנו אל תודעת הגוף, תודעה שבה אנחנו חלק מהטבע כמו המינרלים, הסלעים, החיות, האוויר והאדמה.
מספיק שנביט בבדיקות הדם או השתן או צילומי הרנטגן שלנו כדי לקבל השתקפות של החומרים שאנו עשויים מהם, חומרי טבע שביום יום אנחנו כלל לא באים עימם במגע.
המחלה במובן זה, כל מחלה, היא הזדמנות למפגש עם הזהות הטבעית האותנטית שלנו, הזהות שלנו כמי שמשתתפים בטבע ולא באמת כאלו שנמצאים מעבר לו, כפי שאנחנו פעמים רבות אוהבים לראות את עצמנו.
המחלה מספרת לנו את הסיפור של הגוף – סיפור המאבקים שלו, ההתמודדויות שלו, האתגרים שלו והתנועה שלו בתוך עולם הטבע.
במחלה אנחנו מתוודעים באחת לדרמה היום יומית העצומה של זרימת הדם, מעבר החמצן, מאבק מערכת החיסון בנגיפים או חילוף החומרים בגוף.
לפעמים הפער שנפער בנו ביום יום בין היותנו ״בני אדם״ – יצור עם דימוי עצמי רוחני, נשגב ועליון – ובין הגוף האדמתי, הסופי והפגיע שלנו – הפער הזה גורם לנו תחושות אשמה, בושה ועצב.
מחלה פעמים רבות סודקת את הדימוי הכל יכול שפיתחנו לעצמנו כ״יצורים עליונים על הטבע״.
במובן זה אנחנו לפעמים ״מסרבים״ להיות חולים, כאילו שהדבר תלוי בנו, וזאת רק כדי לשמר את הדימוי העצמי שלנו כיצורים שקיימים מעל הטבע.
הלגיטימציה של המחלה, תהיה אשר תניה, תאפשר לנו להקשיב בתשומת לב לסיפור של הגוף, והמסע הגיבור שהוא עבר בשבילי הטבע שהם אנחנו.
המסע של הגוף הוא המסע שלנו והסבל של הגוף הוא חלק מהמחיר שאנחנו משלמים על ההשתתפות שלנו בתוך עולם הטבע.
לסיכום אומר שמחלה, כואבת ומייסרת ככל שתהיה, היא גם הזדמנות עבורנו להרחיב את התודעה שלנו מתודעה צרה של האני האנושי לתודעה רחבה יותר של היותנו יצורים טבעיים ואדמתיים שמשתתפים בעולם הטבע.
זאת מתוך תקווה שאת ההקשבה המחודשת הזו לגוף שלנו נוכל לרתום גם למסע ההחלמה שלנו וגם להידוק הקשר שלנו והכבוד שלנו ביום יום אל הדרמה של הגוף שלנו כחלק ממי שאנחנו.
