׳המיתוס האישי׳ הוא מושג שחיבר יונג כדרך לתאר את הטיפול הנפשי כתהליך שבו האדם מחבר את סיפור המשמעות האישית של חייו.
המושג מיתוס באופן מסורתי התייחס לשבטים או קבוצות של בני אדם שחיברו סיפור-על שמישמע את הקיום שלהם. המיתוס מוסד לאחר מכן לדת או במאות האחרונות – ללאומים שונים.
יחד עם זאת, העידן האנושי כיום צועד לעבר אינדווידואליזם ופרוק של אידאולוגיות גדולות, מיתוסים עממיים נרחבים ותבניות משמעות נפוצות.
בעידן האינדווידואלי בו אנו נמצאים כיום ה׳משמעות׳ של החיים היא כבר לא משהו שנמצא ׳שם בחוץ׳ אלא פעולה אישית של כל אדם ואדם.
כפי שכתב יונג לפני יותר ממאה שנה, הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית עוסקת ביצירת מרחב לכל אדם בכדי ליצור את המשמעות האישית של חייו ולהתנקות ממשמעויות קלישאתיות שהוכתבו לתוכו בתהליך המכונה ׳חיברות׳.
יצירת המשמעות האישית בטיפול מתחברת גם למושג חשוב אחר בהבנה האקזיסטנציאליסטית שהוא מושג האותנטיות.
היצירה של משמעות אישית מאפשרת לאדם לחיות את חייו מתוך אותנטיות כלומר נאמנות לעצמו – לרצון, לרגשות, לתשוקה ולחלום שלו לגבי מי שהוא ומי שירצה להיות.
על פי התפיסה האקזיסטנציאליסטית אין באמת משמעות לקיום עצמו מעבר לזה שיוצרים בני אדם בתקופות שונות ובאיזורים שונים של העולם.
על פי תפיסה זו הרבה מהסבל אותו אנו חווים נובע מהפנמה של אידאלים ומשמעויות מומצאות של הסביבה שלנו שחוטאות ומנןגדות לאמת הפנימית של מי שאנחנו.
הניגוד הזה בין מי שאנחנו לבין אידאל העצמי שנכפה עלינו מבחוץ מייצר שיפוט פנימי מתמיד ותחושה כרונית של דיכוי, אשמה בושה וחרדה.
תחושות אלו עשויות להתגלגל בהמשך לדכאון, התקפי חרדה, התקפי זעם ותחושות ריקנות, חוסר יצירתיות וחיות וערך עצמי נמוך.
הריפוי האקזיסטנציאליסטי במובן זה עובר דרך ניקוי כאמור של כל אותם משמעויות כוזבות שנכפו עלינו ומתן ביטוי מלא למשמעות האישית ולמיתוס האישי של כל אחד מאיתנו.
