"הסכנה בטראומה סמוייה או טראומה של חסך שכזו היא שכיוון שאין רישום של הטראומה בזכרון המודע שלנו הרי שגם לא תהיה התייחסות או נסיון לטפל בטראומה הזו."
מאת: אסף לב
במאמר זה אני רוצה להאיר שני סוגים של טראומה המשפיעים באופן דרמטי על יציבות הנפש שלנו
הסוג הראשון הוא הטראומה הגלויה.
הטראומה הזו כרוכה בארוע או סדרת ארועים שחווה האדם שערערו את הגבולות בינו לבין העולם החיצוני ופגעו בתחושת היציבות, הערך העצמי והבטחון בעולם.
הטראומה הזו היא טראומה שהאדם ער להתרחשותה בזמן שהיא קורית ועל כן היא מאפשרת שיתוף שלה וטיפול בהשלכות שלה על האדם.
את הסוג השני של הטראומה נוכל לכנות כטראומה סמויה.
הטראומה הסמוייה היא לאו דווקא ארוע נקודתי או כמה ארועים אלא בדרך כלל מתרחשת לאורך זמן.
הטראומה הזו היא על פי רוב טראומה של חסך, כלומר היעדר לאורך זמן של צורך ראשוני בסיסי שבסופו של דבר פגע ברקמת הבסיס של הנפש.
כיוון שטראומת החסך היא אינה 'ארוע' הרי שרוב הפעמים היא שקופה גם עבור האדם שחווה אותה ואין לו זכרון לגבי ההתהוות או הקיום שלה.
טראומה כזו היא למשל היעדר של הורות אמהית או אבהית מיטיבה בילדות המוקדמת לאורך זמן.
הסכנה בטראומה סמוייה או טראומה של חסך שכזו היא שכיוון שאין רישום של הטראומה בזכרון המודע שלנו הרי שגם לא תהיה התייחסות או נסיון לטפל בטראומה הזו.
פעמים רבות גם מבט מבחוץ לא יבחין בחסך הזה שכן על פניו משפחה יכולה להראות מתפקדת כלפי חוץ אך החסך הרגשי שקוף למתבונן מן הצד.
האופן שטראומה סמויה שכזו עולה למודעות הוא בגילאים מאוחרים יותר כאשר מופיע משבר שלכאורה נראה כ״מופיע משום מקום״.
זה יכול להיות משבר באינטימיות, משבר קריירה, משבר זהות או משבר בהורות.
כאשר אנו בוחנים לעומק את המשבר הזה אנחנו מגלים את השורשים שלו באותה טראומת חסך ראשונית.
הטראומה שנחשפת מאירה לעיתים לאחור את חייו של האדם באור אחר שמסביר עבורו תופעות שאותן הוא לא ידע להבין עד אז.
כך למשל, אדם שגדל בתוך טראומה של חסך משקיע אנרגיה נפשית רבה בהדחקה של הרגש הראשוני שהוא חש- למשל כאב, זעם, אשמה או בושה – אך הוא לא ער לכך שהאנרגיה הזו מושקעת בהדחקה זו.
האנרגיה של ההדחקה באה על חשבון האנרגיה שנדרש האדם להשקיע בבנית העולם החיצוני שלו וזו נפגעת וגורמת לשיפוט ובקורתיות על ״עצלנות״ וחוסר תכנון לטווח ארוך.
אדם במצב זה יתעסק יותר בהשרדות בעולם החיצוני, בכיבוי שריפות ו'השארת הראש מעל המיים' במקום בבניית אסטרטגית חיים לטווח הארוך וביטוי ההחלומות והשאיפות שלו.
הבנה שההשרדות החיצונית משקפת למעשה השרדות נפשית לא מודעת מאפשרת לאדם לעצור את הבקורת כלפי ׳חוסר היעילות׳ בהתנהגותו ולהבין טוב יותר את השורשים להתנהלותו עד אז.
ההבנה של הטראומה הסמוייה יכולה להסביר לאדם בדיעבד גם סימפטומים שונים שאותם חווה לאורך הזמן כמו חרדות, דכאון, הפרעות שינה, התקפי זעם, בדידות ועוד תחושות שהיו לא מוסברות עבורו.
הטראומה הסמוייה הופכת את ההתנהלות בחיים להליכה על שדה מוקשים לא מודעים ואנרגיה רבה מושקעת בהמנעות מדריכה על "מוקשים" אלו.
המשבר הופך אז להזדמנות ליישר קו עם העבר ולהבין את נקודת המוצא של אותו אדם כיוום שהוא מציף על פני השטח את הטראומה הסמוייה..
ישור הקו הזה עם העבר שלנו חשוב גם לגבי היחס שלנו לתחרות והשוואה שלנו לאחרים בסביבתנו הקרובה או הרחוקה.
לעיתים ההשוואה שלנו בתחרות החיים עם אחרים הופכת להיות מאד לא הוגנת כאשר אנחנו לא ערים לכך שארועים לא מודעים בעבר הפכו למעין משקולות כבדות שאנו נושאים עימנו.
בגלל משקולות אלו כל השוואה ותחרות עם אחרים שלא נושאים את המשקולות הללו אינה באמת אפשרית.
הקבלה של המקום שאנו נמצאים בו והמטענים שאנו נושאים עימנו היא מכאיבה וקשה אך היא הכרחית כדי לצאת מעמדה של השרדות לעמדה של חופש ותנועה.
היכולת שלנו להאיר את הטראומה הסמוייה של חיינו תאפשר לנו לעבד את הטראומה הזו,
לנקז מתוכנו את הרעל שהיא יצרה בנו בזמן שהדחקנו אותה.
מעבר לכך, עיבוד הטראומה הסמוייה יאפשר לנו לשקם את הערך העצמי שלנו ולהפסיק להאשים ולשפוט את עצמנו על דברים שמעולם לא היתה לנו שליטה אמיתית עליהם.
קבלה עצמית אמיתית שכזו תאפשר לנו פשוט להיות מי שאנחנו, בלי ׳להצדיק את הקיום שלנו׳ או להשוות את עצמנו לאחרים.
כל זאת מתוך ההבנה שסיפור החיים הייחודי של כל אחד מאיתנו אינו באמת בר השוואה לאף אחד אחר.
