"פעמים רבות ניתן לראות שההתנהגות ההתמכרותית גורמת לאדם ״לאבד את עצמו״ בתוך העונג/סבל של ההתמכרות ולחוות את עצמו בסוג של אחדותיות עם מה שסביבו."
מאת: אסף לב
כמו מצבי נפש והתנהגות אחרים שעשויים להגביר את הסבל האישי, הפסיכותרפיה הקיומית רואה גם בהתמכרות סוג של סימפטום.
זהו סימפטום היות וההתמכרות מצביעה על מצב עומק נפשי שמחפש פתרון דרך ההתמכרות המסוימת.
ההתמכרות יכולה להתבטא באופנים שונים כמו התמכרות לחומרים משני תודעה, לעבודה, לטלוויזיה, לאוכל, לסקס ולכל פעולה מעוררת/מקהת חושים אחרת.
הגדרה של התמכרות היא סוביקטיבית כאשר האדם מרגיש שהתנהגות שלו והמשאבים שהוא משקיע בהתנהגות זו הם מעבר לשליטתו ומנוגדת לאיך שהיה רוצה לנהוג לו היה פועל בחופשיות.
במצב של התמכרות האדם מרגיש שהוא קרבן של הפעילות וההתנהגות שלו, והיא אינה בהתאמה עם רצונו כוונותיו או אמונותיו.
לטיפול בהתמכרות ישנן שתי רמות.
הרמה הראשונה היא הפסקה או וויסות של ההתנהגות במידה וזו מסכנת את האדם.
הרמה השניה של העבודה היא ההבנה של המשאלה שעומדת מעבר להתנהגות ההתמכרותית.
פעמים רבות ניתן לראות שההתנהגות ההתמכרותית גורמת לאדם ״לאבד את עצמו״ בתוך העונג/סבל של ההתמכרות ולחוות את עצמו בסוג של אחדותיות עם מה שסביבו.
על פי פסיכולוגית העצמי (של היינץ קוהט) הצורך הראשוני הבסיסי של האדם מרגע לידתו הוא הצורך להיות ולחוות את עצמו מוכל וכלול בתוך הקשר עם האם-עולם.
על פי תפיסה זו צורך ההתמזגות, בדומה לחמצן, אף פעם לא נעלם אלא עובר עיבוד לרמות מתונות יותר ומופרדות יותר.
כאשר נוצרת קטיעה של ההתמזגות הזו בשל ארועי חיים או במצבים שבהם התמזגות כזו מעולם לא התקיימה הרי שהצורך להתמזגות הופך כואב מידי ולכן הוא מודחק מהתודעה.
ברמה המודעת האדם יכול לחוות את עצמו כעצמאי ואוטונומי לחלוטין וככזה ש "לא זקוק לאף אחד״.
ואולם ברמות הלא מודעות ממשיכה להתקיים ההזדקקות להתמזגות ושייכות שעשויה אף להקצין במידה ולא מקבלת ביטוי.
ההנחה היא שכאשר ההזדקקות להתמזגות מודחקת מספיק בתודעה, היא שבה ומופיעה בכובע אחר כהתנהגות התמכרותית.
ההתנהגות ההתמכרותית מהווה פתרון למצוקת הנפרדות היות ומצד אחד היא מאפשרת כאמור לחוות את האחדותיות והמיזוג עם העולם.
מן הצד השני ההתמכרות וחוסר השליטה מאפשרת לאדם להמשיך להתנכר להזדקקות שלו להתמזגות ראשונית ולהימנע מלחוות את הבושה, האשמה או הכאב שלעיתים רבות מלוות את ההזדקקות הזו כאשר ראשיתה בטראומה של חסך.
ניתן לומר שהלא מודע של האדם במצב התמכרות בוחר עבורו בהתנהגות חסרת שליטה על מנת לתת ביטוי למה שהתודעה לא מאפשרת לבטא.
העבודה על כן ברמה השניה היא לאפשר לאדם להסכים לחוות את ההזדקקות שלו להתמזגות ושייכות ולהתמודד עם הבושה והכאב שמתעוררים שם.
כאשר האדם יוכל להכיר בצורך עמוק זה ולאפשר אותו באופן פתוח הוא יוכל בהדרגה לוותר על ההתנהגות ההתמכרותית והנזקים שלה.
כאשר עבודה עם התמכרות מתמקדת אך ורק בפן ההתנהגותי החשש הוא שגם כאשר האדם ׳יפטר׳ מסימפטום ההתמכרות, הרי שהצורך להתמזגות שבבסיס ההתמכרות ימשיך להתקיים.
צורך זה ידחק אל שולי התודעה ויחפש את ביטויו בהתנהגות התמכרותית אחרת.
על כן רק שילוב של עבודה התנהגותית ועבודת עומק נפשית יהיה אפקטיבי למיטב נסיוני בעבודה טיפולית עם התמכרויות.
