"התהליך הטיפולי במובנים רבים הוא גם תרגול מונחה יחד עם המטפל להאט בזמן המפגשים את הקצב החיצוני של החיים ולהתמסר לקצב הפנימי של הנשימה, המחשבה, הרגש והגוף."
מאת: אסף לב
אחד התרגולים המדיטטיביים של נזירי הזן בודהיזם במנזרים במזרח הוא להיות נוכח לגמרי בכל פעולה ופעולה.
הרעיון הוא להשתתף עם כל תשומת הלב באופן מלא גם בפעולות היום יומיות ביותר החל משטיפת הרצפה, הדחת הכלים, ארוחת הצהריים, הליכה יום יומית ואפילו פעולת הנשימה.
שימת הלב המכוונת בכל פעולה ופעולה מאטה את קצב ההתנהלות שלנו ומעלה את האיכות של העשיה וההתנהלות שלנו.
לכאורה גישה זו של האטת קצב החיים סותרת ומנוגדת לאורך החיים המערבי והקצב המהיר שבו.
ואולם, נראה שישנו מחיר לקצב החיים הזה.
המחיר בעיני יכול להתבטא במונח ׳הפרעת קשב תרבותית׳.
עודף הנתונים שזורמים לעברנו בכל רגע נתון והקצב שבו אנו נדרשים להתנהל בו פוגע בקשב שלנו גם פנימה לעצמנו וגם כמובן לאחרים סביבנו ולעולם בכלל.
הזנחה של הקשב במערכות יחסים עם הקרובים לנו, הזנחה של הקשב לאקולוגיה ולמצב הסביבתי בעולם, הזנחה של הקשב החברתי למוחלשים ולפגיעים בחברה – כל אלו הם בעיני תוצאות של פגיעה בקשב וברגישות שלנו.
המשבר האיום של הקורונה מסב נזקים רבים בכל הרמות.
ואולם, אם יש דבר אחד שהמשבר הזה יכול להאיר הוא דווקא הערך של האטת קצב ההתנהלות והתבוננות יותר קשובה בעצמנו ומה שסביבנו.
אנשים מגלים מחדש את כל מה שהפסידו בזמן שהיו עסוקים בריצה על הסרט הנע של המרוץ לסחורות הקיום.
ההזדמנות להאט מאפשרת לנו להכיר מחדש את הקצב הפנימי האמיתי שלנו ולהסתנכרן איתו.
גם מבחינת עוצמת הפעולה שלנו, תרגול ההתמסרות והפניית כל הקשב ותשומת הלב אל הפעולה שאנו עושים יוצרת אפקט חזק הרבה יותר מאשר לפעולה שנעשית בדרך אגב.
כך למשל באמנות הלחימה של הקאראטה, מדהים לראות כיצד המיקוד העצום של כל תשומת הלב במכת הקארטה גורמת לשבירת לבנה בהינף מכה אחת.
שכחת הגוף הוא עוד סימפטום כאוב של הפרעת הקשב התרבותית.
השכחה של הגופניות שלנו יכולה להוביל כפי שציינתי בפוסטים קודמים להתמכרויות שונות.
זאת כיוון שהדחקת הגופניות מובילה לתחושה של תרדמת וחוסר חיות ופעמים רבות תפקיד ההתמכרות הוא להזריק לנו ריגוש ואדרנלין כדי לחוות את הגוף מחדש.
הכח של ההתמסרות המוחלטת נוכח גם בין הורים וילדים ובין בני זוג.
ההתמסרות מעצימה את הילד או בן הזוג.
היא נותנת לשני את התחושה שהוא נראה, שווה, ובעל ערך.
היופי בתרגול של התמסרות טוטאלית הוא העובדה שבכל רגע נתון אנחנו יכולים לתרגל את הגישה הזו.
אפילו בשכיבה בסלון לראות טלויזיה אפשר לרגע אחד לעצור ולשאול את עצמנו איך תראה הצפייה הזו אם נקדיש לה את כל תשומת הלב והקשב שלנו.
גם הפרעות של אכילה רגשית יכולות להרגע ברגע שאנחנו מסכימים לאכול מתוך תשומת לב והקשבה לגוף ולרגש שלנו.
ה׳דחיפה׳ של אוכל כשלא רעבים או ההמנעות מאכילה כשיש רעב הם בחלקם סימפטומים לניתוק מהגוף.
זוהי תוצאה של ניכור לקצב ולצורך הפנימי שלנו ברגע מסויים או פיצוי על רגש קשה שאנחנו לא מסכימים להרגיש.
התהליך הטיפולי במובנים רבים הוא גם תרגול מונחה יחד עם המטפל להאט בזמן המפגשים את הקצב החיצוני של החיים ולהתמסר לקצב הפנימי של הנשימה, המחשבה, הרגש והגוף.
זאת מתוך מטרה שהתרגול של ההתמסרות המתבצע בחדר הטיפול יתרחב לכל מעגלי החיים והיחסים בהם נבחר להביא את עצמנו.
