"התיוג של ׳טוב׳ ו׳רע׳ הם דוגמאות לתיוג ראשוני שבתהליך של הפנמה והתניה גורם לנו לחפש בסביבה שלנו חיזוקים ואישורים להיותנו ׳טובים׳ ולהמנע ממה שיגרום לנו להיות מתוייגים כ׳רעים׳."
מאת: אסף לב
תיוג הוא שימת תווית על מישהו או משהו וקיבוע זווית ההתבוננות הזו כחלק כביכול מהתכונות הפנימיות שלו, הזהות שלו.
תיוג יכול להיות ׳חיובי׳ או ׳שלילי׳.
מגיל אפס אנחנו חווים את התיוג אפילו באמירה השגורה כל כך ״ילד טוב״.
כאשר אנחנו מתוייגים כ׳ילד טוב׳ ולכך מתלווה חיוך, חיבוק או הערכה אנחנו לומדים לשייך אלינו את התיוג הזה ולהפוך אותו לתיוג פנימי.
כאן גם מקור כוחו העצום של תיוג כאשר הוא מופיע מבעל סמכות או מישהו אחר שאנחנו חווים תלות מולו.
כיוון שהמבט של אותו גורם משפיע עלינו אנחנו למעשה מזדהים עם התיוג הזה והופכים אותו לתיוג פנימי.
אנחנו מזהים אז את עצמנו עם אותו כינוי, תכונה או אפיון שבו תוייגנו.
באותה מידה כמובן גם תיוג כמו ״ילד רע״ הוא תיוג שאנחנו מזדהים איתו בילדות יחד עם המחווה של הכעס, הרמת הקול או המבט המגנה והדוחה.
התיוג של ׳טוב׳ ו׳רע׳ הם דוגמאות לתיוג ראשוני שבתהליך של הפנמה והתניה גורם לנו לחפש בסביבה שלנו חיזוקים ואישורים להיותנו ׳טובים׳ ולהמנע ממה שיגרום לנו להיות מתוייגים כ׳רעים׳.
התיוג הוא דרך לשליטה, פיקוח והסדרה של התנהגות ורשויות ומוסדות חברתיים משתמשים בתיוג ככלי מרכזי בשליטה, הסדרה ועיצוב התנהגות.
התיוג היא הדרך של המערכת והפרט המתייג להצהיר על עצמם וליצור את הזהות שלהם מתוך פעולת התיוג הזו.
מכאן עולה שיותר משהתיוג מספר על המתוייג הוא בראש ובראשונה מצייר בפנינו את עולמו הפנימי של המתייג.
כך ניתן מתוך התיוג ללמוד על ערכיו של המתייג , אמונותיו, הנחות היסוד שלו על העולם, כמיהותיו, פחדיו וכדומה.
פעולת התיוג שהיא פעולת שיפוט למעשה מבקשת לעצב את העולם והפרטים שבה בצלמו ודמותו של המתייג.
כשם שבמיתוס העברי האל הבורא בסיפור בראשית תייג וקרא בשמות לכל מה שפגש ובכך למעשה ׳ברא׳ את העולם כך פעולת השיפוט והתיוג בוראת עבורנו את החוץ וחושפת את עולמנו הפנימי דרך האופן בו אנחנו בוחרים לסדר את העולם.
מתוך כך הרי שלפני שנוכל להתבונן בעולם כחדש ולבחור לתייג אותו על פי דרכנו ואמונתנו עלינו פעמים רבות ׳להתנקות׳ מכל התיוגים שהכלנו על עצמנו מסביבתנו, תיוגים שמעולם לא ביטאו את הכמיהה והמבט שלנו אלא של האחרים מולנו.
רק ניקוי שכזה יאפשר לנו
לצייר באופן אוטונומי ואותנטי אל תוך העולם את האופק הערכי, האמוני והיחודי שבנו.
