״אל תעשה מדיטציה כדי להיות מואר, עשה מדיטציה כיוון שאתה כבר מואר״(פתגם זן)
מידת ההצלחה שלנו בכל מימוש של רצון, חזון, יעד או תוכנית שהצבנו לעצמנו בחיים קשורה באופן הדוק ליציבות תחושת הערך העצמי שלנו.
הסיבה לכך היא שברגע שהערך העצמי שלנו יציב אנחנו פנויים למקד את כל המשאבים הנפשיים והמנטליים שלנו במטרה שהצבנו לעצמנו ולרכישת הכלים שיאפשרו לנו להתגבר על כל מכשול שעומד בדרכנו.
לעומת זאת, כאשר במהלך התנועה שלנו לעבר היעדים שלנו מופיעים בכל רגע נתון ספקות לגבי עצמנו והערך שלנו הרי שהספקות הללו יעכבו אותנו ויפנו משאבים רבים פנימה, אל תוך ה׳בורות׳ של הערך העצמי שלנו.
כך למשל במקום עבודה, במהלך הגשת מועמדות לקידום למשרה מסויימת אנחנו יכולים לשאול את עצמנו לפתע האם אנחנו באמת ׳ראויים׳ לתפקיד הזה?
המילה ׳ראויים׳ אינה באמת קשורה ליכולת שלנו לבצע את העבודה אלא נוגעת ל׳פצע׳ בערך העצמי שלנו שמציג את עצמו דרך הספק העצמי.
דוגמא נוספת היא בעבודת ניהול כאשר עולה בנו ספק האם אנחנו אהובים בעיני הצוות שלנו.
גם התחושה של ׳היות אהוב׳ קשורה עמוקות לתחושת ערך שאנו לוקחים עימנו עוד מהילדות המוקדמת.
בהקשר של ניהול צוות הרי שהצורך שלנו לחוש אהובים עשוי להסיט אותנו מהחלטות ניהוליות נכונות שלא תמיד כרוכות בתחושות נעימות עבור אנשי הצוות שלנו.
המכשול הזה יכול להתבטא גם בפחד המתעורר כאשר אנחנו נדרשים כמנהלים לדבר מול קהל.
בבסיס של הפחד שלנו המתעורר מול קהל אנשים ישנו אותו ערעור בתחושת הערך העצמי שלנו.
אנחנו מדמיינים בתוכנו תוך כדי שאנו מדברים מול הקהל את השיפוט של האנשים כלפינו, הבקורת שלהם, אולי לגלוג או התנגדות ודחייה.
דיבור מול קהל, כך מסתבר, מציף את כל פצעי הערך העצמי שלנו.
כאשר אנחנו לא מודעים לכך הרי שחרדות הערך שעולות בתוכנו בזמן הדיבור מול קהל יחלישו אותנו ויגרמו למסר שלנו להיות פחות משכנע ופחות ישיר.
דוגמא נוספת מובהקת להשפעה של ערך עצמי על הביצוע שלנו הוא בכל מה שקשור לתחום השיווק והמכירות.
כאשר בבסיס החוויה שלנו ישנו פחד מדחייה, הרי שכל לקוח שלנו שיסרב להצעת הערך שלנו יעורר בנו מיידית את פצע הדחייה ויציף אותנו באותם תחושות קדומות של היותנו לא אהובים ולא ראויים.
גם במערכות יחסים אינטימיות וקרובות אפשר לראות כיצד חוסר היציבות בערך העצמי שלנו עשויה לפגוע בתפקוד שלנו כבני זוג או בהורות.
כך למשל בזוגיות, כאשר מתעורר מצב קונפליקט.
הערעור בערך העצמי שלנו במצבי אי הסכמה עשוי לגרור אותנו לאחת משתי פינות:
או שנוותר על עצמנו וניצור דפוס של כניעה וחולשה במערכת היחסים או שנגיב באופן תוקפני ומבטל כלפי הצד השני כדי להגן על הערך העצמי הפצוע שלנו.
שתי דרכי הפעולה הללו בסופו של דבר יפגעו במרקם האינטימי וייפתחו דפוסים מזיקים במערכת היחסים לאורך זמן.
ערך עצמי יציב במקרה כזה יאפשר להתנהל בקונפליקט באופן אסרטיבי מצד אחד אך גם אמפתי כלפי הצד השני ולהגיע להסכמות שיכולות להצמיח את מערכת היחסים ולבסס את האמון ההדדי בקשר.
גם בהורות, בדומה לדוגמא הקודמת של הניהול, הרצון להיות אהוב ולרצות את הילד שלנו לפעמיים עשוי לחטוא לפעולה האמיתית שאותה אנו צריכים לבצע עבור הילד שלנו.
הרצון לרצות כדי לפצות על הפצע הרגשי שלנו של היותנו אהובים אולי יספק אז את הצורך הרגעי אך יחליש את הדרך החינוכית הנכונה בה היינו אמורים לנהוג עבור טובת ילדנו.
דוגמא אחרונה להדגמת האופן בו חוסר יציבות הערך העצמי שלנו מכשיל אותנו במטרות חיינו הוא הפחד לטעות, להכשל או להפסיד.
כיוון שישנם לצערנו גורמים ומשתנים רבים שאינם בשליטתנו שפועלים בכל רגע נתון בסביבתנו הרי שלעולם לא נוכל להבטיח הצלחה או נצחון בכל משימה שנציב לעצמנו.
הכשלונות, הטעויות וההפסדים על כן הם חלק בלתי נמנע ממסע החיים שלנו.
יחד עם זאת, כאשר הערך העצמי שלנו מתערער בכל כשלון או הפסד המשפטים שיעלו בתוכנו עשויים להיות ״אולי אני לא מספיק טוב למשימה הזו״, או ״אולי היא לא בשבילי״ או ״הייתי צריך לדעת שזה מה שיקרה״ ועוד.
כל החרדות והספקות הללו במקרים אלו יחלישו אותנו. המשאבים המנטלים היקרים שאמורים היו לשרת אותנו אז במשימה שלקחנו על עצמנו יופנו אז במקום זאת אל עבר פצעי הערך העצמי שלנו ויתמוססו בקריסה פנימה אל הספקות הפנימיים שלנו בעצמנו.
לעומת זאת, במצב בו הערך העצמי שלנו יציב הרי שכל מכשול, הפסד או טעות יתפרשו עבורנו לא כסתירה לערך העצמי אלא כמשוב מהסביבה שמעורר בנו למידה ומאותת לנו למצוא נתיב חדש על מנת לצלוח את המכשול שלא ראינו קודם לכן והתנגשנו בו כנראה.
ישנן שתי גישות מרכזיות על מנת להתמודד עם פצעי הערך העצמי שלנו או חיזוק ה׳בטחון העצמי׳ שלנו.
הגישה האחת דורשת מאיתנו לגייס מנטרות חיוביות ו׳חשיבה חיובית׳ שתגרום לנו לחשוב על עצמנו באופן חיובי ותתווכח עם הקולות הפנימיים והספקות הפנימיים המחלישים את הספקות.
לגישה טיפולית זו המכונה הגישה הקוגנטיבית או ההתנהגותית ישנם יתרונות .
השינוי בגישה זו הוא מהיר וניתן ליישום באופן מיידי.
התהליך עצמו לא דורש משאבים רבים וקל להבנה ותרגול.
בעיני, למרות יתרונותיה, הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית בטיפול בחרדות ערך עצמי נדונה להצלחה חלקית בלבד.
זאת כיוון שגישה זו אינה מציעה ״טיפול שורש״ בבעיית הערך העצמי אלא רק טיפול בביטוי של הבעיה על פני השטח, טיפול ב״סימפטום״.
מעבר לכך, גם כלפי חוץ בסופו של דבר הספקות בערך העצמי שלנו יבואו לידי ביטוי גם אם ״נציג״ בטחון עצמי מושלם.
כך למשל בדיבור מול קהל, אנשים בסופו של דבר מגיבים גם למסרים העמוקים שעוברים משפת הגוף שלנו, מטון הדיבור שלנו, מהאינטונציה – אלמנטים שבאופן נדיר ניתן לשלוט בהם באופן מודע (שחקנים מקצועיים למשל).
כך שגם אם אנחנו מדחיקים מהתודעה את הקולות הספקנים ומחליפים אותם בקולות בטוחים הרי שלרוב שפת הגוף והאינטונציה ״יסגירו״ את הספקות שהגישה ההתנהגותית או הקוגנטיבית ילמדו אותנו להדחיק פנימה.
בוודאי ובוודאי שבמערכות יחסים אינטימיות – זוגיות, משפחתיות וחברתיות- לא נוכל כבר בכלל להדחיק את תחושותינו הפנימיות ו״לדגמן״ ערך עצמי יציב ושלם.
הגישה השניה שבה אני דוגל להתמודדות עם אי יציבות הערך העצמי שלנו היא גישה שמבקשת לצלול ולהעמיק אל שורשיו של הערעור בערך העצמי שלנו.
בגישה זו אנו פונים אל ה׳ילד הפנימי׳ ולא אל ה׳בוגר׳.
דיאלוג עומק זה מאפשר לנו לשנות מהיסוד את השיפוטים, הבקורות והתיוגים שאנו סוחבים עימנו מילדות ולקבל את כל מי שאנחנו, על כל הצדדים שלנו, באופן עמוק ואמיתי.
המחיר של גישה זו הוא כמובן המשאבים הרבים שנדרשים מאיתנו על מנת להתמסר למסע העומק הזה אל עבר אזור הילדות שבנו.
מחיר נוסף של תהליך עומק כזה הוא לבוא במגע חשוף עם חומרי החיים הכואבים והפגיעים ביותר שלנו שעמלנו שנים רבות לעיתים להכחיש ולהדחיק מהתודעה והיום יום.
יחד עם זאת, למדתי לאורך עשרים שנות עבודתי בקליניקה ששינוי אמיתי בעומק האמונות והספקות שלנו בעצמנו חייב לעבור דרך המקומות הראשוניים ביותר שלנו והרגשות הבוערים ששוכנים בתוך תוכנו.
זאת כיוון שאלו הם השורשים העמוקים שבהן נוצרו מלכתחילה האמונות שלנו לגבי עצמנו, כמו גם ההגנות והשיפוטים העצמיים.
