"כאשר רואים כך את ההתמכרות ותהליך הגמילה ממנה הרי שהמשבר הופך אז לקריאה פנימית לחזור פנימה אל עצמנו ולשנות באופן עמוק את האופן בו אנו מתייחסים ליום יום שלנו, לגוף שלנו ולעצמי שלנו – יחס של כבוד, הכרה וערך."
מאת: אסף לב
מימוש עצמי היא תחושת ה״בשביל״ שאיתה אנו קמים בבוקר, מתניעים את הרכב, נכנסים למשאים ומתנים, סובלים יחס לא מכבד, נאבקים את היום יום.
מימוש עצמי הוא גם מצב שבו אנו חווים חיות, תשוקה וערך- הן ערך עצמי והן ערך של הפעולות שאנו עושים.
לכל אדם ישנה את הדרך הייחודית שלו לממש את עצמו ולגלות בתוכו את הסיבה הפנימית שתהפוך את חייו לכאלו שראוי לחיות אותם עבורו.
כאשר אנחנו מסיבה כלשהי מפסיקים את התנועה והחתירה לעבר מימוש עצמי – אם בשל טראומות, פגיעות, מחסומים חיצוניים או פנימיים אחרים – הרי שהעצמי שלנו יחל לסגת מהעולם ואת הריק שיווצר תמלא שגרה ואוטומציה כלשהי.
במצבים כאלו נמלא את הפער בפעילות שאינה אותנטית עבורנו, פעילות שלא באמת תגרום לנו להרגיש ערך, מובן או משמעות.
במובנים מסויימים נעבוד אז בהגשמת ערך של מישהו אחר, מעיין ״אלטרואיזם״ שיערפל את תחושת הריקנות, התסכול, חוסר הסיפוק ואובדן החיות שלנו.
כמו בטבע, הריק שנותר בתוכנו לא ישאר ריק לאורך זמן ואת מקומו ימלאו תחליפים שנועדו לגרום לנו תחושת חיות, תשוקה וערך פנימי.
התחליפים הללו לתחושת סיפוק וחיות הופכות להיות ההתמכרות שלנו.
זו יכולה להיות צבירת כסף, כח, חומרים פסיכואקטיביים, עבודה, הימורים, סקס, או כל פעילות אחרת שתתן לנו זריקת חיות וחיוניות.
במצבי קיצון חוסר המימוש העצמי וחוסר החיות והסיפוק בעקבותיה יכולים לגרום לתחושת מוות נפשי ממש ואז ההתמכרות תקבל תפקיד של החייאה וצורך חיוני שקשה עד בלתי אפשרי יהיה להגמל ממנו.
כיוון שההתמכרות לא יכולה באמת להחליף את תחושת המימוש העצמי הרי שהגירוי שהיא יוצרת מפסיק להשפיע במינון מסויים ויש צורך להגביר עוד ועוד את העוצמה של אותו תחליף התמכרותי כדי שיגרום לנו להרגיש חיים.
בשלב מסויים כאשר המחירים של הגברת המינונים הופכים גבוהים מידי הרי שהמנגנון ההתמכרותי יפסיק אז לעבוד עבורנו ויווצר משבר קיומי בלתי נמנע.
המשבר הקיומי הזה הוא משבר קשה וכואב שכן הוא נוגע בשאלות של משמעות, ערך וטעם לחיים בעולם בכלל.
יחד עם זאת, השאלות הקיומיות הללו שעולות בנו, קשות ומפחידות ככל שיהיו, עשויות להפוך לקצה החוט,
לאחיזה בנקודה שבה איבדנו את הדרך.
המשבר הקיומי יוכל אז להשיב למרכז התודעה שלנו את השאלה – מהו המימוש העצמי האמיתי שלנו, הדבר שיגרום לנו לקום בבוקר עבורו ויתן לנו תחושה אמיתית פנימית של חיות, ערך ואותנטיות.
התשובה על השאלה הזו כמובן אינה מורידה מהצורך בעבודת גמילה פיזיולוגית ונפשית מההתמכרות.
ואולם המנעות מעימות אמיתי עם שאלת המימוש העצמי תנקה את ההתמכרות אך תשאיר באויר את הסיבה והשורש שהובילו מלכתחילה להתמכרות, מה שעשוי להוביל להתמכרות חדשה אחרת שתאפשר לנו תחושת חיות.
כאשר רואים כך את ההתמכרות ותהליך הגמילה ממנה הרי שהמשבר הופך אז לקריאה פנימית לחזור פנימה אל עצמנו ולשנות באופן עמוק את האופן בו אנו מתייחסים ליום יום שלנו, לגוף שלנו ולעצמי שלנו – יחס של כבוד, הכרה וערך.
