"בעבודה של הפסיכותרפיה המוקד עובר מעבודה על הדימוי העצמי בעיני אחרים לעבודה על חוויה פנימית של ערך העצמי ושיקום ליבת חיי הנפש שלנו."
מאת: אסף לב
ערך עצמי הוא הביטוי של האופן בו אנחנו קיימים בעולם כאהבה, כבני אדם, כנוכחות וכהשפעה.
ערך עצמי אינו דבר ״טבעי״.
אנחנו נולדים אורגניזמים חיים עם פוטנציאל לחיי נפש ומה שמאפשר לנו לממש את חיינו הנפשיים ולחוות את עצמנו כבעלי ערך וכבני אדם הוא הקבלה, הכבוד, היחס והאהבה שלתוכה אנחנו נולדים.
כאשר אדם נולד לסביבה שאינה יכולה מכל סיבה שהיא להתייחס כך אליו האדם יגדל עם פגיעה בערך העצמי שלו שהוא מוקד חיי הנפש.
הדבר יתבטא בתחושה של חוסר נוכחות וחוסר השפעה בעולם.
לפעמים אנשים מתארים את החוויה של פגיעה בערך עצמי כך שהם מתנהלים בעולם כאילו הם ״ שקופים״.
כדי להגן על תחושת העלבון וההשפלה של חווית נחיתות מול אחרים וערך עצמי פגוע לעיתים נעטה על עצמנו מסך הגנה שיעמעם את הכאב של הפצע אך יגביר את תחושות בידוד, הניכור והמועקה.
התאור החזק והמפחיד ביותר של פגיעה בערך העצמי היא המבט לתוך מראה והגילוי המפחיד שהמראה ריקה.
פגיעה זו יכולה להתבטא בסימפטומים שונים כמו דיכאון או חרדות שאינן ספיציפיות לסיטואציה מסויימת.
האדם במקרה של פגיעה בערך עצמי יאבד גם את חוויית המקום שלו בעולם ובמובן מסויים הוא ימצא את עצמו פעמים רבות מתנצל על קיומו בלי שיבין למה.
במצבי עימות הוא תמיד יסוג וייתן מקום לזולת כיוון שלא ירגיש שבאמת יש לו את הזכות לקחת מקום בעולם, כאמור מתוך תחושה בריאה של ערך עצמי.
זאת במקום לקיחת מקום באופן אסרטיבי ובטוח בעצמו תוך כבוד לעצמו ולזולת שמולו.
הנזק הכבד ביותר בעיני בפגיעה בערך העצמי הוא הפגיעה ביכולת שלנו ליצירתיות בכלל וליצירת ערך בעולם בפרט.
הפסיכותרפיה הקיומית בהשראת הפילוסופיה הקיומית מאמינה שאין ערכים בעולם זולת אלו שהאדם בורא מתוך עצמו בתוך העולם הזה.
אדם שחווה ערך עצמי חיובי יכול באופן ספונטני ובטוח ליצור ערכים כאלו בעולם עבור עצמו ועבור אנשים הסובבים אותו.
פגיעה על כן בערך העצמי משאירה את האדם פסיבי ליכולתו ליצור ערך וכל שנותר לו הוא להשען על ערכים, אמונות, ומבנים שיצרו אנשים אחרים.
האדם אז יחפש להיות "בסדר" ויציית באופן מלא לסדר ההגמוני שאותו הוא רואה כאמת היחידה שעל פיה אפשר לחיות.
אפשר לומר שהיכולת שלנו ל'מקוריות" למעשה נובעת מתחושת ערך עצמי מלאה ונוכחת.
ההתמודדות עם פגיעה בערך העצמי יכולה להיות במספר אופנים.
דרך אחת היא עבודה על הדימוי העצמי.
זהו מעין ״ קיצור דרך״ שבו במקום לעסוק בפצע הכואב של הערך העצמי וחסימת הנביעה שלו אל העולם, האדם מנסה לשפץ את התדמית שלו בעיני אחרים.
מלאכת שיפוץ התדמית או הדימוי העצמי היא עבודה אינסופית כיוון שהיא תמיד מבקשת לשלוט באחרים כדי לשלוט באופן בו האחר ייצג אותי בעולמו.
כך למשל רואים פוליטיקאים שמנסים באופן נואש לשלוט במדייה ובתקשורת כדי שהמראה והדימוי שלהם ישקפו ערך, פעמים רבות בניגוד מוחלט לתחושת חוסר הערך העמוק שהם נושאים עימם.
דרך אחרת שמנסה להתמודד בעקיפין עם הפגיעה בערך העצמי היא עיצוב של אישיות ״בריונית״.
אדם כזה יסמן כאויב כל אדם או סיטואציה שמעוררים את פצעי הערך העצמי שלו ותמיד יהיה דרוך לאיום הבא על ערכו.
התוקפנות והאלימות תהיה אז דרך הביטוי הדומיננטית של בחירה זו.
כל מראה שתשקף לאדם זה את הפצע בערכו העצמי תנופץ.
דרך שלישית להתמודדות עם פגיעה בערך העצמי היא בידוד והימנעות ממגע קרוב עם אתגרי הקיום.
במצב כזה דרך ההתמודדות תהיה תבוסתנות, וויתור מראש על כל מאבק על העצמי, הערכים והביטוי האותנטי של האדם.
כך גם יוותר אדם על קרבה אינטימית אל בני אדם אחרים היות וקרבה כזו יכולה להמיס את הבידוד ולעורר מחדש את כאב הפצע בערך העצמי.
דרך זו יוצרת מעגל אכזרי שכן ככל שהאדם ימנע יותר מהתמודדות ישירה עם העולם כך הפגיעה בערך העצמי תגדל, מה שיעצים את הבידוד וכן הלאה.
הדרך המאתגרת והלא פשוטה אותה מציעה הפסיכותרפיה לפגיעה בערך העצמי היא לרדת אל שורשי הפצע הזה ולשקם את חווית הערך הזו מהיסוד.
בעבודה של הפסיכותרפיה המוקד עובר מעבודה על הדימוי העצמי בעיני אחרים לעבודה על חוויה פנימית של ערך העצמי ושיקום ליבת חיי הנפש שלנו.
במהלך העבודה תהיה הכרות מחודשת עם המקומות הראשוניים שקפאו או בודדו בתוכנו.
כך ניפגש מחדש עם ההזדקקות הראשונית, עם החלומות הראשוניים שהדחקנו ושיכולים לספר לנו מי אנחנו באמת.
מפגש חשוב נוסף בתהליך הוא בעבודה עם השדים הפנימיים שמתחבאים בתוכנו ומעלים בנו פחד להתבטא ולומר את מי שאנחנו באופן אותנטי בדיבור ובפעולה בעולם.
