"כאשר אנחנו מסירים את ההגנות שלנו ולא משתמשים יותר בקשרים כדרך לברוח מהלבדות שלנו ומעצמנו, נוצרת אז הזדמנות אמיתית לאינטימיות ולמגע קרוב והדדי באמת."
מאת: אסף לב
לעיתים נדמה שהפחד הגדול ביותר שלנו הוא ממה שטמון בתוכנו.
אחרת קשה להסביר את החשש הגדול של רבים מאיתנו מלהיות לבד, כלומר רק עם עצמנו.
נדמה כאילו כאשר אין אף אחד בחוץ ש׳יציל׳ אותנו מעצמנו אנחנו נעמוד לבדנו מול המפלצות והשדים שבתוכנו ואנחנו לא לגמרי בטוחים שנצליח לעמוד במפגש הזה…
ואולי דווקא אם נסכים לפגוש את עצמנו, מעבר לכל המפלצות והשדים, מעבר להרי החושך, נוכל לגלות את המעיין הנסתר שהוא אנחנו,
המעין שממנו נובעת האהבה שבנו, היצירתיות שבנו, האכפתיות שלנו, החמלה שלנו , הסליחה שבנו.
במסע פנימה אל לב הלבדות שלנו נוכל לגלות פעמים רבות שהשדים והמפלצות שחששנו מהם הם בעצם יצוגים של ההגנות הפנימיות שלנו,
הגנות שנולדו כדי להרחיק אותנו מהליבה הרגישה הפנימית שלנו שנפצעה ונפגעה במהלך שנות חיינו.
ההגנה על החלק הרך שבנו קיבלה צורה מאיימת ומפחידה כדי להרתיע את העולם שבחוץ מלתקוף ולפגוע בנו שוב.
כמו קיפוד שמשתמש בקוצים שלו כדי להגן על הבטן הרכה שלו, למדנו להקיף את הליבה הפנימית שלנו בשומרים שמאבטחים את הלב.
הלבדות שלנו, באין גירויים אחרים לעסוק בהם, שולחת אותנו היישר פנימה לעימות ישיר עם השומרים הללו.
ברגע שנגלה נחישות להגיע פנימה אל תוך הליבה הפנימית שלנו בלא להרתע מהשומרים הפנימיים המאיימים המסר יעבור והפיצול הפנימי ביננו ובין עצמנו יתמוסס .
חשוב להבחין כאן בין ה'לבדות' ובין ה'בדידות'.
בדידות היא מצב של בידוד וחציצה ביננו ובין העולם.
אנחנו יכולים לחוות בדידות ענקית גם אם נמצאים סביבנו מאה בני משפחה תומכים ומחבקים.
זאת כיוון שהבדידות קשורה בדיוק באותם שומרים שמגנים עלינו מבפנים שלא נפגע,
שומרים שדואגים ש'החוץ', עם כל הכוונות הטובות שלו, לא יוכל להכנס פנימה ולגעת.
לבדות לעומת זאת היא במונחים רבים ההיפך מבדידות.
הלבדות כמו שאמרנו שולחת אותנו פנימה למוסס את החסמים וההגנות הפנימיות שלנו ולאפשר לנו להיות באחדות עם ההוייה שאנחנו.
במצב זה גם אם אנחנו בלב הג’ונגל אנחנו נחווה קשר בלתי אמצעי עם העולם שיגע בנו מבפנים ולא נחווה בדידות.
מתוך הלבדות הזו גם מערכות יחסים שנפתח אליהן יהיו עמוקות ואינטימיות יותר.
לעיתים, מתוך הפחד שלנו מעצמנו, הפחד להשאר לבד, אנחנו יוצרים קשרים ומשתמשים בהם כהגנה מפני עצמנו,
קצת כמו להדליק טלויזיה בקול רם שתפיג את הלבדות.
כאשר אנחנו מסירים את ההגנות שלנו ולא משתמשים יותר בקשרים כדרך לברוח מהלבדות שלנו ומעצמנו, נוצרת אז הזדמנות אמיתית לאינטימיות ולמגע קרוב והדדי באמת.
אז בפעם הבאה שנמצא את עצמנו לבד, עם עצמנו, נוכל אולי לראות בכך הזדמנות להעמיק את ההכרות העצמית הזו ולהתיידד עם הנביעה הפנימית הייחודית שהיא אנחנו.
