מידי פעם אני נשאל את השאלה המעניינת ״האם כל אדם זקוק לטיפול״?
כיום, לאחר ליווי מסעות טיפול רבים לאורך השנים, אני יכול בהחלט לומר שהתשובה היא שלילית.
לא, לא כל אחד זקוק לטיפול.
הדרך הטובה ביותר להמחיש את התשובה הזו היא לדמות את תהליך הטיפול למסע צלילה באוקיינוס, כאשר המטפל לוקח על עצמו את תפקיד מדריך הצלילה.
בוודאי שאם אנחנו רוצים לחצות את אוקיינוס החיים, מהלידה ועד פרידתנו מהעולם הזה, אין דרך אחת שבה ניתן לעשות את המסע הזה:
אפשר לטוס, אפשר למצוא דרך קרקעית על כביש ראשי, אפשר ליסוע בספינת פאר, או ברפסודה, ואפשר להחליט לבלות את זמן החיים שלנו על אי כזה או אחר באמצע הדרך ולדוג…
לא כל אחד ׳צריך׳ לחקור ולצלול אל מעמקי הלא מודע שלו כדי לחצות את מצוקות החיים האלו.
יחד עם זאת, ישנם מי מאיתנו שחשים ׳סקרנות מעמקים׳ ורואים דוווקא בשיבושי החיים והמשברים שהם מביאים עימם הזדמנות לצלילה עמוקה פנימה והכרות עם מקורות נפשם.
כשם שאנשים מתארים את הצלילה הראשונה שלהם כגילוי של עולם אחר לגמרי מתחת לעולם הרגיל, כך ההתנסות בטיפול והצלילה אל הלא מודע שלנו חושפת בפנינו עולם עמוק ומורכב שלא הכרנו קודם.
כמו בצלילה – ישנם בטיפול סיכונים כמו מפגש עם חיות מעמקים ארסיות בדמות רגשות קשים, כרישים טורפים בדמות טרואומות עבר, וחורים שחורים שניתן לטבוע בהם בדמות תחושת ריקנות מאיימת.
יחד עם זאת, צלילה אל הלא מודע שלנו טומנת בתוכה מימד עומק של יופי, עוצמה ויכולת להבין את עצמנו והעולם במימד נוסף, מימד עם עומק אינסופי.
כמו בצלילה -נדרש לבנות אמון עמוק בין המדריך-המטפל ובין הצולל-המטופל.
ולסיום, כמו בהדרכת צלילה, באיזה שהוא שלב הצוללן רוכש את הכלים להפרד מהמדריך, לצלול בעצמו ולהחשף אל מקורות הלא מודע שלו בכוחות עצמו ולהרגיש בבית במעמקי חייו.
