כחלק ממנגנוני ההגנה שלנו מול רגשות בוערים אחת האפשרויות שלנו היא ההדחקה.
ההדחקה משמשת אותנו כמו סם נגד כאבים נפשיים ומקהה את עוצמת הרגש שלנו.
פעמים רבות, בגלל ההקלה המיידית בכאב שההדחקה מביאה איתה היא עשויה למעשה להתמכרות כמו לכל חומר או מנגנון אחר שמקהה רגשות ומקפיא אותן.
בדרך כלל, ברמה ההסטורית, ההדחקה מתרחשת כתגובה לארועים טראומטים בעברנו שהציתו בנו רגשות בוערים כמו חרדה, כאב, פחד, אשמה, בושה ורגשות אחרים שלא יכולנו לשאת.
ההדחקה אז הובילה להקלה מיידית בעוצמת הרגשות ואפשרה לנו להמשיך לתפקד כמעט כרגיל.
ואולם, כמו כל התמכרות, המחיר של ההדחקה הוא בצמצום טווח התחושה והנפח הרגשי שלנו ולכן צמצום תחושת החיות שבנו.
חשוב לציין שלעיתים הדחקה מתוגמלת על ידי החברה ומוגדרת כסוג של ״גבריות״, ״חספוס״, ״התגברות״ או ״פיתוח עור של פיל״.
ההדחקה עם הזמן יכולה להתבטא כדכדוך, דכאון סמוי, דחיינות, אנרגיה נמוכה, שעמום, ותחושת ריקנות.
התחושה החזקה ביותר אותה מתארים מי שחווה הדחקה לאורך זמן היא ש״החיים פשוט עוברים לידי״ – תחושה של החמצה מתמדת של החיים עצמם.
אנו רואים על כן כיצד התמכרות למנגנון ההדחקה עשויה להיות מסוכנת ומזיקה לא פחות מהתמכרות לחומרים ממריצים חיצוניים.
כמו כל התמכרות, הדרך להגמל מהתמכרות להדחקה כרוכה ביכולת שלנו לפגוש יותר ויותר את הדבר שבגללו התחילה ההתמכרות מלכתחילה.
השיקום מהתמכרות להדחקה לכן עובר דרך חשיפה הדרגתית לכל אותם רגשות בוערים שמהם ביקשנו להימנע בעזרת ההדחקה.
אלו יכולים להיות כאמור זעם, שנאה, תסכול, אשמה, בושה או חרדה.
ככל שנסכים להתיידד עם הרגשות הבוערים שלנו ולחוות אותם כך הצורך שלנו להשתמש במנגנון ההדחקה שלנו ילך ויפחת.
עם ההפחתה בשימוש בהדחקה נוכל להרגיש יותר ויותר חיוניים, ייצריים ואנרגטיים.
את הריקנות והדכאון הסמוי אז יחליפו חוויות של חיות – על כל הקשת והמגוון שקיימים בתוכנו.
הפחתת השימוש בהדחקה תאפשר לנו גם להיות אמפתיים יותר לזולת שאיתנו ולחוות יחד איתם את הרגשות המגוונים שבהם.
זאת כיוון שהדחקה מקהה גם את היכולת שלנו לחוות אנשים אחרים.
בראייה רחבה יותר אפשר לומר שבעידן האינטליגנציה המלאכותית שאנחנו דוהרים לתוכו במהירות הולך ומתבהר שהדבר היחיד שמייחד אותנו מאותה בינה מלאכותית הוא היכולת שלנו לחוות ולהרגיש.
על כן כדאי שנלמד לחבק ולהתיידד עם האיכות הרגשית הזו שלנו – כואבת או מפחידה ככל שתהיה
