למיניות שלנו שני היבטים.
היבט אחד הוא ההיבט הביולוגי-אבולוציוני, ביטוי של דחף השרדותי של העמדת צאצאים ודור המשך.
הפאן השני המורכב לא פחות הוא ההיבט הנפשי-רגשי.
הפסיכואנליזה בכלל ופרויד בפרט הקדישו חקירה מרובה למיניות כמקום מרכזי בחיי הנפש של האדם. ישנה אמת גדולה בהבנה שרצפת הנפש שלנו ועיצוב הזהות מתחילים במיניות הגופנית ובתשוקה של התנוק אל גוף ההורה.
התשוקה הראשונית של המיניות מבטאת את ההזדקקות העמוקה ביותר שלנו ואת הכמיהה העמוקה ביותר שלנו למפגש, מגע והשתתפות בעולם.
[show_more more="קרא עוד…" less="" align="right"]
כפי שנראה בהמשך, בגלל השבריריות והפגיעות העצומה של ליבת המיניות שלנו, הרי שפגיעה מינית היא לרוב פגיעה קשה היות ונוגעת במקום הרגיש והראשוני ביותר של התהוותנו.
על פי הפסיכואנליזה, במידה והתשוקה הראשונית הזו מטופלת באופן הולם הרי שהיא עוברת תהליך של סובילימציה והתשוקה המינית הראשונית אז תופיע בעולם הבוגר כסקרנות, תשוקה, אהבת החיים וגילוי העולם כל רגע מחדש.
ואולם, לעיתים נקטעת הנביעה של המיניות אל העולם. הקטיעה יכולה למשל להיות בעקבות חוויה טראומטית כמו תקיפה, הטרדה או ניצול.
לעיתים הפגיעה היא בעקבות מחסום סביבתי התפתחותי כלשהו כמו למשל דיכוי חברתי/משפחתי מתוך אידאל מיניות הגמוני, שמרני או דתי.
במצבים אלו הרי שהמיניות תעבור הדחקה, הכחשה ולעיתים פיצול ממרכז ההויה שלנו.
המפגש אז של האדם עם עולמו יהיה מפגש חלקי, חסר, חוויה של עולם חסר צבעים.
האהבה והתשוקה יחוו אז כמקומות אפלים/מסוכנים/אסורים והביטוי שלהם ידוכא או יוסווה בפנטזיות נסתרות אך רחוקות מהתודעה והחיים עצמם.
לחלופין, המיניות תופיע כאקט מנוכר וחסר רגש, אפיזודה ריגושית ותו לא.
ההשלכה על הנפש של הדרה כזו של המיניות מחיי הנפש המודעים היא שחלק גדול מכח העיצוב של חווית הקיום והזהות שלנו כ"הוויה משתוקקת" מתכווץ ויוצא מהמשחק.
למרווח הזה עשויות אז להכנס חרדות, דכאונות, התמכרויות, המנעות מסיטואציות אינטימיות, תחושת חוסר מימוש וחוסר הנעה להשתתף בעולם.
אדם במצב זה יכול שימצא את עצמו ביחסים חסרי תשוקה, עבודה שאינו אוהב וסביבה מנוכרת.
לעיתים הסיבה לסיטואציות אלו היא הרחקת האדם מ"סכנת" התשוקה ומאש המיניות הטמון בה, שעימה לא למד להתמודד.
במצבים קיצוניים יותר עשויה הדחיית המיניות מהמודעות להוביל לפרוורסיות הרסניות לעצמי או לאחר כמו ביטויי קצה מיניים מסוכנים, שימוש במיניות כהתקפה על העצמי ( בושה, אשמה,השפלה) או על האחר (תקיפה, הטרדה, ניצול), סאדיזם וצורות אחרות של מיניות הרסנית.
מטרת התהליך במקרים בהם נפגעת המיניות והתשוקה של האדם אל העולם היא חידוש מקור הנביעה הזה.
חלק מהותי מתהליך הריפוי יהיה הבנה עמוקה של האזורים בהם נחסם הערוץ הזה והכרות מחודשת עם התשוקה הפנימית שהודרה ככח מעצב את העצמי ועולם היחסים בו אנו חיים.
[/show_more]
