לכל אחד מאיתנו ישנה איזו שהיא תהום פנימית, אישית.
לפעמים אנחנו מודעים לקיומה של התהום הזו ולעיתים היא חבויה ולא מודעת.
יחד עם זאת, בין אם אנו מודעים לה ובין אם לאו, השפעתה של התהום הפנימית הזו עלינו היא עצומה.
המחשה להשלכות של תהום פנימית כזו על חיינו אפשר לראות בסדרה הדרום קוריאנית ״משחקי הדיונון״ שמשודרת בימים אלו בנטפליקס.
באחד הפרקים בסדרה מתוארת חבורה המשחקת משחקי ילדים תמימים לכאורה אך המחיר של טעות או הפסד במשחק הזה פרושם מוות.
כך למשל במשחק משיכת חבל ששיחקו, הקבוצה שלא הצליחה למשוך את החבל לכיוונה פשוט נפלה לתוך תהום והתרסקה.
הדימוי של הנפילה לתהום במקרה של טעות הוא דימוי שחוזר בסדרה ומתאר בעיני בצורה מדוייקת את חווית התהום הפנימית.
הנפילה אל התהום הפנימית שלנו היא חוויה מאיימת עד כדי מוות נפשי ואנו עושים את כל מה שביכולתנו על מנת להמנע ממנה.
תהום כזו היא בדרך כלל תוצאה של טראומת ילדות קשה שבה החרדה שלנו מחזרה של ארוע דומה היא אדירה ואנחנו מסמנים בתוכנו את האזור החווייתי הזה כתהום פנימית.
דוגמא למצב של השפעת התהום הפנימית על חיינו היא סיפורו של יאיר (שם בדוי).
יאיר הגיע לקליניקה סביב מצוקה קשה ומייסרת בבחירה של מיסוד הקשר עם בת זוגו.
לאחר כמה שנים של מגורים משותפים יאיר הרגיש שאינו מצליח לקבל את ההחלטה של מיסוד הקשר וחתונה אך גם לא הצליח להפרד.
כשהעמקנו בתחושות של יאיר הסתבר לנו שהרקע לקושי שלו נעוץ בחוסר הקשר הבטוח ובמשפחתיות המעורערת שבה גדל.
כאשר אנו גדלים ללא ׳רשת הבטחון׳ של קבלה ואהבה ללא תנאי,
של התחושה שאנו אהובים לא משנה מה יקרה,
הרי שהיציאה שלנו לעולם דומה ללוליינים שיוצאים להליכה על חבל בלי רשת הבטחון במקרה שניפול למטה.
במצבים כאלו נפחד לטעות או להכשל כיוון שהנפילה תהיה אכזרית וקשה מידי ולכן ״נלך על בטוח״.
מצד שני, ההליכה ׳על בטוח׳ באזורי נוחות עשויה לגרום לנו לחוות תחושת החמצה וחוסר מימוש עצמי.
תחושה כזו של תקיעות וחוסר מימוש עצמי יכולה להופיע במקום העבודה שלנו, בבית הפיסי שאנו גרים בו, במערכות יחסים ובכל סיטואציה שבה אנו נאלצים ׳לשחק על בטוח׳.
זהו מאזן האימה שהוביל את יאיר לתחושת התקיעות שלו בקשר הזוגי.
יאיר הרגיש שהקשר הזוגי הזה מנחם, נוח ונותן לו את אותה רשת בטחון של תחושת קבלה אך בתוך קשר זה הוא חש כלוא מבלי יכולת לבטא ולממש את עצמו באמת.
כששאלתי את יאיר כיצד הוא מדמיין את עצמו במידה ויפרד מבת זוגו הוא תאר פחד עמוק מתחושת בדידות ודכאון עמוק בעקבות הבדידות הזו, דכאון שלא יאפשר לו להכיר אף אחת אחרת.
הדכאון הזה הוא שחזור של טראומת ילדות של יאיר כאשר הרגיש בודד מהעולם, ללא חברים וללא מישהו קרוב אליו.
הפחד מהבדידות העוצמה הזו הוא התהום הפנימית של יאיר, תהום שכדי להמנע ממנה הוא מוכן לשלם מחיר של קשר זוגי ללא מימוש עצמי וללא תשוקה.
ההסכמה והיכולת שלנו במהלך טיפול לפגוש את התהום הפנימית שלנו ולהסכים לחוות את התחושות הקשות שבה הן חשובות מאד בדרך אל חופש ומימוש עצמנו בעולם.
ברגע שהפחד מליפול אל התהום הפנימית שלנו, תהיה אשר תהיה, לא ינהל אותנו יותר הרי שהחופש שלנו לצאת לדרך חדשה יתעצם.
זאת כיוון שלא נחשוש יותר מכשלון או טעות כיוון שאלו הם סך הכל שיעורים הכרחיים בדרך אל המטרה שלנו.
התהום הפנימית המאיימת תהפוך אז לאגם מלא מיים שנוכל לשייט בה לעיתים תוך שאנו נעים בעקבות התשוקה והמימוש העצמי שלנו.
