"שרשרת יצירת הערך הכלכלי חייבת להתחיל באדם עצמו שהוא בסופו של יום גם התכלית של כל המכונה הגדולה של המוצרים והשרותים."
מאת: אסף לב
מגיל קטן המושג ׳עבודה׳ התחבר אצלי למשהו שאבא שלי הולך בבוקר לעשות ומביא בעקבותיו כסף.
זה היה מושג של ׳מבוגרים׳, מין קופסא שחורה שלא לגמרי ברור מה קורה בה אך התוצאה שלה כאמור היא כסף.
את מושג הכסף הבנתי כל פעם שרציתי ממתקים מהמכולת וה׳עסקה׳ היתה כרוכה בתשלום כסף למוכר בחנות.
מעולם לא ראיתי את אבא שלי קם בשמחה, בהתלהבות או בכיף ליום עבודה.
הרגשתי שזו מטלה שלא קשורה במה שבאמת הוא היה רוצה לעשות.
לימים הבנתי שמה שראיתי בבית משותף לרבים שעבורם מושג העבודה כרוך בהכרח שנועד לצבירת הון ורכוש במקרה היותר טוב ובהשרדות פיסית במקרים הפחות טובים.
כך או כך, פעולת ׳העבודה׳ לא נעשית לרוב כפעולה עם ערך בפני עצמה אלא כאמצעי לתכלית אחרת, כאמור הון או השרדות.
הבנתי עם הזמן שאנשים מכלים את רוב ימיהם, שנותיהם וחייהם בעיסוק שאינו באמת קשור להגשמה ומי שהם אלא משרתים תכלית אחרת, זרה לכוונה ולמהות הפנימית שלהם..
הבנתי שהמרחק בין העבדות שלכאורה הסתיימה מזמן ובין עבודה אינו גדול כפי שנדמה לנו.
בדיעבד מתוך לימודי הפסיכולוגיה שלמדתי הבנתי את המחיר והשחיקה של מי שאונס עצמו לקום יום יום לעיסוק שאינו אוהב ואינו קשור להגשמת הערך של מי שהוא ומה שרוצה להיות בעולם.
הורים רבים מתוך דאגה לפרנסת ילדיהם דוחפים אותם גם כן לוותר על עיסוק החלומות שלהם כדי לעשות משהו ׳פרקטי׳, משהו ש״יש בו כסף״.
התוצאה לצערנו היא דור נוסף שגדל לתוך תרבות ׳עבודה׳ שבה הם חווים עצמם כרכיבים במכונת ייצור גדולה.
מרקס, ההוגה הכלכלי שחווה את שיאה של המהפיכה התעשייתית הבין את הנזק שנגרם לאדם בשל הניכור בין עבודתו ובין חייו.
מרקס חשב שהמדינה תפקידה לדאוג לאזרח כך שלא יצטרך להאבק בעבודות מנותקות מחייו כדי לשרוד או לשלם שכר דירה אלא לספק לו בסיס שממנו יוכל ליצור מתוך הגשמה עצמית.
לכאורה אפשר להבין את הדברים שאני כותב כניתוק מהמציאות הפרקטית או התעלמות ממצב החיים בפועל של הכלכלה.
עם זאת, אני חושב שההשפעה של הניכור בעולם העבודה היא אינה רק בפגיעה בבריאות הנפשית ובערך העצמי של העובד שחווה את עצמו כבורג במכונה.
הפגיעה היא בכל שרשרת הערך המיוצרת, בין אם זה מוצר ובין אם זה שרות.
בסופו של יום אדם שלא חווה שעבודתו היא ביטוי עצמי ויצירה שהיא שלו ירגיש שחיקה ואובדן הנעה פנימית ואיכות העבודה שהוא מספק תפחת ותפגע.
שרשרת יצירת הערך הכלכלי חייבת להתחיל באדם עצמו שהוא בסופו של יום גם התכלית של כל המכונה הגדולה של המוצרים והשרותים.
אי אפשר להתייחס לאדם כאמצעי יצור אם הוא בעצמו התכלית של אותה מערכת יצור.
הדגש ביצירת ערך עבור הקהילה על ידי האדם חייב להיות קודם כל בערך שהאדם עצמו חווה בשדה העבודה שלו.
ראוי שאדם יקום בבוקר לפעילות חיים שהוא ירגיש בה הגשמה עצמית, יצירתיות, שמחה והנאה.
מתוך כך יחווה האדם תחושת ערך עצמי.
מתוך תחושת הערך הזו הוא יתמזג אל שרשרת הערך הכלכלית כחוליה משמעותית וחשובה ולא רק כבורג חסר משמעות במכונה הכלכלית.
יצירת הערך עבור הסביבה והנאה יצירתית יהיו אז במוקד העיסוק של האדם ולא ׳עבודה׳ מונוטונית, חד מימדית שנכפית עליו כל יום מחדש.
