"קשר שכזה הוא קשר שבו שני הצדדים נאחזים בקשר לא כמקום של ריקוד משותף, ביטוי עצמי והתפתחות הדדית אלא כמעיין ׳מעקה בטיחות׳ ומקום מחסה שאמור להציל אותנו מעצמנו – הבדידות שלנו, החרדות שלנו והערך העצמי הנמוך שאנחנו נושאים עימנו."
מאת: אסף לב
כל אדם מגיע למערכת יחסים מתוך ההסטוריה האישית, המשפחתית והחברתית הייחודית שלו.
ההסטוריה של כל אחד מהשותפים לקשר מצטלבת במקום וזמן מסויימים ונוצר הקשר הקרוב.
לעיתים מסתבר שארועים ופצעים של כל אחד מבני הזוג מהדהדים זה את זה ויוצרים מעין תחושה של תאומות או שותפות גורל.
אחד ההבדלים המשמעותיים בין קשר מפרה ומקדם ובין קשר של תלות משותפת הוא בתשובה לשאלה האם הקשר מגדל ומפתח אותי להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי או שהקשר דורש ממני להצטמצם ולהתכווץ בנוכחות שלי?
אינדיקציה נוספת להבדלים בין הקשרים הוא שבקשר של תלות משותפת אני לא באמת יכול להיות אותנטי ונאמן לרצון ולאמונה שלי אלא עלי לרצות ולספק את הצד השני.
הבדל נוסף הוא שאם קשר מפרה מונע מתוך תשוקה, חיות, ויצירתיות הרי שקשר של תלות משותפת מנוהל מתוך חרדות, אשמה ותחושת חובה.
אז מהו בעצם קשר של תלות משותפת וכיצד הוא נוצר?
כפי שציינו בתחילה, ההסטוריה האישית שאיתה אנו מגיעים לתוך קשר מהווה את הרקע להתהוות של קשר עם תלות משותפת.
קשר שכזה הוא קשר שבו שני הצדדים נאחזים בקשר לא כמקום של ריקוד משותף, ביטוי עצמי והתפתחות הדדית אלא כמעיין ׳מעקה בטיחות׳ ומקום מחסה שאמור להציל אותנו מעצמנו – הבדידות שלנו, החרדות שלנו והערך העצמי הנמוך שאנחנו נושאים עימנו.
כפי שביטא זאת אחד האנשים שחוו קשר של תלות משותפת:״הרגשתי שהקשר הוא סוג של כדור נגד חרדה עבורי ולא מרחב של אהבה וחופש״.
בקשרים מסוג זה לעיתים התבוננות מהצד יכולה להראות ניכור, אדישות ואפילו עוינות בין שני בני הזוג וחוסר הבנה שמעוררת את השאלה ״אז למה הם בעצם ביחד״?
התבוננות מעמיקה יותר תגלה שברוב המקרים הללו התלות המשותפת גוברת על חוסר האינטימיות והניכור ומחזיקה את בני הזוג יחד.
לעיתים קשה לבני הזוג להכיר בחבל התלות המקשר בינהם ולכן הם תולים את המשך הקשר בסיבות חיצוניות כמו הילדים, הכסף, המשפחה המורחבת וכו׳.
אפשר לומר שהגורם המרכזי לכניסה לתוך קשר של תלות משותפת הוא חוסר פנימי עמוק וחוסר השלמה עצמית של כל אחד מהשותפים לקשר, חוסר שלא טופל אף פעם.
בגלל חוסר השלמות העצמית של כל אחד משני בני הזוג הרי שהיכולת לראות את הצורך של בן הזוג השני נחלשת גם כן ועל כן הקשר מלווה פעמים רבות בתחושת תסכול מתמשכת שבה כל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא לא מובן ולא נראה מספיק.
לעיתים קשר של תלות משותפת מפתח דינמיקה של התמכרות ובמקרים אלו גם כאשר הקשר הופך פוגעני, מרעיל ואפילו אלים הרי שקשה מאד להפרד ממנו.
הדרך האופטימלית להתמודד עם חיים בתוך קשר של תלות משותפת מתחיל בהסכמה לקחת אחריות על הפצעים הפנימיים אותם סרבנו לראות.
לקיחת אחריות על הפצע הפנימי היא קריטית כיוון שהחוזה עליו מבוסס הקשר של התלות המשותפת הוא שכל אחד מבני הזוג יסתיר עבור האחר את הפצע אותו הוא נושא על מנת שלא להתמודד איתו.
כאמור זהו מנגנון המשותף גם לתופעת ההתמכרות שבה עצם ההתמכרות מעלימה עבורנו את המצוקה הבלתי נסבלת שאנחנו נושאים עימנו.
מרגע שאנחנו מוכנים לחוות את אותו פצע שההמנעות ממנו היא שהובילה לתלות המשותפת הרי שיכול להפתח בין בני הזוג מרחב חדש של שיח.
על מנת שיפתח מרחב זה נדרשים שני בני הזוג להסכים להתבונן פנימה כיוון שבמידה וצד אחד יסרב לקחת אחריות על הפצע שלו הרי שתתעורר אצלו התנגדות לעצם פתיחה מחדש של חוזה היחסים.
מרגע שיפתח מחדש מרחב השיח המשותף מתוך קבלת אחריות של כל צד על עצמו הרי שאפשר יהיה להכיר מחדש ולבחור חוזה יחסים חדש המתאים יותר למצבו הנוכחי של כל אחד מבני הזוג.
לעיתים פתיחה מחודשת של חוזה היחסים יכולה להוביל גם להחלטה של פרידה וזאת במידה ובני הזוג מבינים שהקשר הנוכחי כבר לא יכול להוות מרחב של אהבה ומימוש הדדיים של כל אחד מהשותפים לו.
