האם יכול להיות שחוויות וארועים של כשלון בחיינו חיוניים לביוגרפיה שאנחנו לא פחות מארועי ההצלחה?
אם נבין את הנקודה הזו אולי נצליח לא לאפשר יותר לפחד להכשל בעתיד לעצור אותנו מלחיות את חיינו במלואם בהווה.
מאת: אסף לב
ההגדרה הפשוטה של ׳כשלון׳ היא ארוע שבו נוצר פער בין הציפיות שלנו לגבי ארוע מסויים ובין ההתרחשות בפועל.
על פי הגדרה זו, ביחס להשגת מטרותינו, הרי שארוע הכשלון הוא ארוע משמעותי ואסביר מדוע.
בדיוק כמו בניסוי מדעי, כל פעולה שלנו שמחטיאה את ציפיות הניסוי מלמדת אותנו לכוון באופן חדש ולדייק את הפעולה שלנו כך שהנסיון הבא יתקרב עוד יותר אל המטרה.
כלומר, ארוע הכשלון, כשמבינים אותו באופן זה, הוא הבסיס של כל פעולת ל מ י ד ה והתנסות הכרחית על מנת לקבל משוב מהחוץ לגבי הדיוק של הפעולות שלנו בדרך אל המטרה אותה אנו מבקשים.
לאור זאת, נשאלת השאלה כיצד הכשלון קיבל "יחסי ציבור" כל כך גרועים ואנחנו מבקשים להתרחק ממנו כמו מאש ואף למחוק אותו מהביוגרפיה שלנו?
האבסורד במחיקת ארועי כשלון מחיינו דומה לאבסורד של מחיקת כשלונות בניסוי מדעי מהפרוטוקול של הניסוי בעוד שבפועל הכשלונות בניסוי הם כאמור אבני הדרך אל ההצלחה של הניסוי בסופו של דבר.
התשובה לשאלת הכחשת ארועי הכשלון שלנו נעוצה אם כן לא באזור הראציונלי של ההבנה שלנו אלא באזור החווייתי, הרגשי.
חוקרים עכשווים בכלכלה התנהגותית יודעים לומר שבניגוד להנחת הכלכלה הקלאסית, המניעים לפעולות של האדם נובעות הרבה יותר מהאזור הרגשי של הכרתו מאשר האזור הראציונלי.
ארוע כשלון אצל אנשים רבים נקשר לילדות המוקדמת והיחס שלהם לכשלון תלוי ומותנה בעמדה של סביבתם הקרובה כלפי התנסויות של כשלון.
ככל שהתנסות בכשלון מופנמת אצל ילד כארוע לא לגיטימי, שגורר כעס, שיפוט, דחייה ובקורת, הרי שארוע הכשלון יוכתר כארוע ״שלילי״, כזה שגורר סיכון של אי היותי אהוב, מקובל, מוערך ורצוי.
סיכון של תחושות אלו מערער את כל רצפת הערך העצמי שלנו וגורם לנו לשאוף שלא להכשל בכל מחיר.
המשמעות של ׳לא להכשל׳ פרושה המנעות מכל סיטואציה של סיכון בטעות, נפילה, שגיאה,
פרושה של המנעות מכשלון היא הליכה על בטוח.
התוצאה של עמדה כזו היא יצירת סוג של ׳הפרעת למידה׳, המנעות מאחד הרכיבים החשובים ביותר של כל תהליך למידה – היכולת לטעות.
דומה שעמדה שהיא פרו-למידה דווקא תעודד אותנו לטעות כמה שיותר, ובמובן מסויים תעודד אותנו להיות גאים בכשלונות שלנו.
כשלון הוא עדות לנסיון לחקור אזור חדש, להתנסות במה שטרם התנסנו בו, ולכן קיימת הסכנה בלהכשל.
עידודה של למידה, חקירה וסקרנות לתחומים חדשים פרושוה גם עידוד לחוות כשלון ולא לפרש אותו כפגיעה בערך העצמי אלא להיפך – כאינדיקציה ללמידה, התנסות והתקדמות.
הדוגמא המוכרת ביותר ואולי לא מספיק להתמודדות חיובית עם כשלון היא של מנכ״ל אפל לשעבר, סטיב ג׳ובס.
מעטים יודעים כמה כשלונות עסקיים חווה סטיב ג׳ובס לפני שהמיזם הנצחי שלו של הטלפון החכם זכה לתהילת עולם ושינה את הדרך בה אנחנו מתקשרים.
במידה ולג׳ובס עצמו היתה עמדה שלילית כלפי ארועי כשלון שחווה, הרי שברור שמהר מאד הערך העצמי שלו היה מתערער, כמו גם האמון בשיקול דעתו.
מתוך כך הוא קרוב לודאי היה עובר להיות מתכנת שמבצע את משימותיו המוגדרות ובמידה גבוהה של ודאות יוצא מהם בשלום עם סיכויי כשלון נמוכים מאד.
המנעות מחווית כשלון פוגעת פגיעה אנושה ביכולת היצירתיות והיזמות שלנו, ומדכאת אותה לחלוטין.
יזם שלא נכשל הוא כמו חייל שנרתע מהבוץ.
דווקא התבוננות מלאה תשומת לב, הקשבה וקבלה לכשלונות שלנו היא שיכולה להפוך את הכשלונות שלנו לחומרי למידה יקרי ערך, ולסימני דרך במפה שלנו אל היעד אותו אנו מבקשים לעצמנו.
