בשונה מדכאון שמייצר סימפטומים התנהגותיים חיצוניים, דכאון סמוי לא נותן את אותותיו באופן גלוי.
בעגה המקצועית הקלינית דכאון סמוי מכונה ׳דיסטימיה׳ והוא נחשב פחות דרמטי מהאבחנה של הדכאון הגלוי – הדכאון הקליני הקלאסי או המאז׳ורי.
יחד עם זאת, התייחסות קלת דעת כלפי הדכאון הסמוי עשויה להסתבר כמטעה ואף מסוכנת.
דווקא כיוון שאין אותות חיצוניים גלויים לדכאון הסמוי הרי שפעמים רבות הוא לא מטופל ומכרסם בנפש מבפנים.
התלונה המרכזית של מי שסובל מדכאון סמוי היא תחושה של ׳מוות פנימי׳, חוסר חיות וחוסר תחושת עצמי.
זאת בשעה שלרוב התפקוד החיצוני יכול להיות ברמה הגבוהה ביותר האפשרית.
הפער הזה בין תחושת המוות הפנימי לבין התפקוד הגבוה עשוי להיות מסוכן.
זאת כיוון שככל שהדכאון הסמוי לא מדובר ואפילו לא מוכר ככזה, פעמים רבות האדם עצמו ינסה ׳להחיות׳ את עצמו בצורות שחלקן עשויות להזיק לו.
זה יכול להיות הרגל לא מזיק כמו ספורט אקסטרים או פעילות לא מזיקה אחרת שמעלה את האדרנלין ומספקת תחושת חיות.
יחד עם זאת, פעמים רבות התמכרויות קשות והתנהגות קיצונית פוגענית שאינה מוסברת עשויות להווצר כתוצאה מדכאון סמוי לא מטופל.
תחושת המוות הנפשי וההרגשה של ״להיות קבור בעודך חי״ עשויה לגרום לאדם לעשות פעולות נואשות על מנת להשיב לעצמו את תחושת החיות שאיבד.
אמנם דכאון סמוי מאפיין מנסיוני גם נשים וגם גברים אך יחד עם זאת מצאתי שגברים מועדים יותר מנשים לחוות דכאון סמוי.
זאת כיוון שגברים החל מהילדות המוקדמת מותנים לרוב, גם תרבותית וגם אבולוציונית, שלא להחצין רגש ולהימדד על ידי התוצאות, ההישגים והמשימות שלהם.
התפקיד ה׳גברי׳ לכן מעודד גברים רבים להתבייש ולהתכחש לרגשות שמעידים על ״חולשה״ וההדחקה הזו לאורך זמן יכולה ליצור דכאון סמוי.
במובן זה טראומות או חוויות קשות נותרות לא מעובדות וסגורות בלא מודע, מה שצורך אנרגיית חיים עצומה ומפחית את תחושת החיות ביום יום.
ההתיחסות וההכרה על כן בתופעת הדכאון הסמוי היא קריטית על מנת להתחיל לטפל בפגיעה הזו.
הטיפול כרוך ביצירת מרחב שיח בטוח, קשוב, חופשי משיפוט או בקורת.
מרחב זה מאפשר לפתוח ולחשוף מקומות פצועים ורגשות מודחקים שנותרו כלואים בתוכנו, לעיתים שנים רבות.
הפתיחה של המקומות הללו מאפשרת, למרות הכאב וחוסר הנוחות, להתחבר לתחושת חיות ועצמיות.
שיח חדש כזה יכול ליצור בהמשך מנטליות חדשה שבה את ההדחקה וההתכחשות לרגשות יחליפו פתיחות וכנות רגשית,
כנות שלנו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.
פתיחות וכנות רגשית כזו היא גם המפתח לטיפול מונע בהווצרות של תופעת הדכאון הסמוי בעתיד.
