"הדרך היחידה האמיתית להסכים להתבונן במציאות כפי שהיא ובמה שהיא משקפת לנו היא להרחיב ולהעמיק את יכולת ההכלה שלנו של כל רגש שמתעורר בנו."
מאת: אסף לב
תחושת השליטה שלנו בחיינו הינה בסיסית לחווית הבטחון שלנו בעולם.
עם זאת, כאשר במקרים מסויימים הצורך שלנו בתחושת שליטה גובר על היכולת שלנו לשליטה שכזו הרי שאנחנו מתחילים לאבד אנרגיה ומתחילים ״לריב עם המציאות״.
אנחנו משקיעים אז אנרגיה בבניית תמונת מציאות שונה מזו הקיימת על מנת להחזיר לעצמנו תחושת שליטה בתמונה שיצרנו.
נדמה שככל שאנו מתבגרים ומביטים בכנות אל המציאות אנו מגלים, לצערנו לעיתים, שהכוחות המשפיעים סביבנו כל כך גדולים ועוצמתיים כך שבסופו של יום השליטה שלנו מוגבלת בתחומי כוחות אלו.
עם זאת, כאמור לעיתים יש נסיבות שגורמות לנו ליצור אשליית שליטה מוגברת שמעוותת את תמונת המציאות לכזו הנוחה לנו.
סיבה כזו למשל יכולה להיות שהמציאות הקיימת מעוררת בנו חרדה, כאב, או רגש סוער אחר שקשה לנו להכיל.
במצב זה ננסה לשלוט על המציאות או ליתר דיוק על ייצוג המציאות שלנו.( המציאות עצמה כאמור אינה בשליטתנו)
סיבה נוספת לטיפוח אשליית שליטה מעבר לזו הנתונה לנו היא פגיעה בערך העצמי שלנו.
ברמה מסוימת המציאות היא כמו אגם צלול שמשקף לנו את עצמנו בתוכה בכל רגע נתון.
לעיתים המראה הזו משקפת לנו תמונת-עצמי שלא היינו רוצים לראות.
תמונה כזו פוגעת בתחושת הערך העצמי שלנו ואם אנחנו לא מצליחים להכיל אותה, נפריז אז בתחושת השליטה שלנו – מה שיכול להתבטא בהתקף זעם או עיוות של תמונת המציאות ממש.
הדרך היחידה האמיתית להסכים להתבונן במציאות כפי שהיא ובמה שהיא משקפת לנו היא להרחיב ולהעמיק את יכולת ההכלה שלנו של כל רגש שמתעורר בנו.
ההתיידדות עם כל קשת הרגשות שלנו, הנעימים כמו גם הפחות נעימים, היא המפתח ליכולת הכלה שכזו.
כל רגש שהוא מתגלה לנו אז כמסר שמיידע ומעדכן אותנו על המציאות בה אנו חיים.
ההקשבה לרגשות הללו תאפשר לנו אז להגיב באופן אותנטי לתמונת המציאות הקיימת ולנוע באופן מתאים,
כמו לרקוד עם המציאות.
האנרגיה שנחסוך אז מחוסר ההשלמה וה״ריבים״ עם המציאות תוכל לשרת אותנו ולמנף עבורנו התנועה הממוקדת והמדויקת בעולם.
