להבדיל מ׳דכאון׳ שמתאר לרוב מצב נפשי של ירידה בתחושת החיות , בדחף וביוזמה שלנו הרי שפעמים רבות הגורמים לדכאון הינם סיטואציות סביבתיות של דיכוי.

סיטואציה של דיכוי מתבטאת בכך שהסביבה שלנו – משפחתית, תרבותית או חברתית – לא מקבלת אותנו באופן מלא ושולחת מסרים של שיפוט, בקורת, דחייה ואפילו לעיתים גנאי, אלימות (פיזית או נפשית) ולגלוג.

זה יכול שיהיה דיכוי על רקע היחודיות שלנו והשונות מהיתר, על רקע אתני/עדתי, על רקע של מעמד כלכלי, המגדר שלנו, סטטוס משפחתי, הנטייה המינית או דיכוי על רקע הדעות, הערכים והעמדות יוצאות הדופן שלנו.

ככל שסיטואציית הדיכוי מתרחשת בגיל צעיר יותר, בו מתעצבת תשתית הנפש שלנו, כך הדיכוי יופנם בנו עמוק יותר.

משמעות ההפנמה של הדיכוי הוא שאנו עצמנו מתחילים להאמין בנחיתות, ב׳מוזרות׳ ובחוסר הזכות שלנו לקבל את עצמנו ולהיות ראויים לאהבה והערכה כמו כל אחד אחר.

במצבים אלו כל סיטואציה מכאיבה שמתרחשת מחוץ לנו תתפרש כנגדנו.
כך למשל, כשלון יתפרש כ״אתה רואה שאתה לא שווה כלום״ במקום להתפרש כפי שהוא באמת – כשלון כשעור חיים שיוכל להניע אותנו קדימה בפעם הבאה

הסכנה בהפנמה של תסריט הדיכוי אל תוכנו הוא שבניגוד לסיטואציה של דיכוי חיצוני שאפשר לצאת ממנה למקום חדש, את הדיכוי המופנם בנו נקח איתנו לכל מקום.

הנזק על כן לדימוי ולערך העצמי שלנו כמו גם לתחושת החיות, כתוצאה מהפנמה של סיטואציות דיכוי שהופכות לבקורת ושיפוטיות פנימיים, הוא נזק משמעותי.

התהליך הטיפולי לעבודה עם מצבי דיכוי עובר קודם כל בזיהוי סיטואציות הדיכוי בעבר ובהווה, שכן לעיתים חלק מסיטואציות דיכוי אלו נראות בעינינו כ׳טבעיות׳ במידה והורגלנו בהן.

לאחר זיהוי סיטואציות הדיכוי החיצוניות חלק משמעותי בעבודה הטיפולית הוא עבודה עם הדיכוי שהופנם – הבקורתיות, השיפוטיות והדחייה העצמית.

עבודת עומק עם מצבי דיכוי – פנימים וחיצוניים – יכולה להטות את כיוון הספינה שלנו בחיים ולהטות את הרוח שנשבה כנגדנו להיות לרוח גבית תומכת ומקדמת.