"השקט שמתחת לסערה יתן לנו את החופש לא להזדהות עם הרגשות הללו ולהלכד בהם אלא לקחת את האנרגיה הנפשית האדירה שלהם ולרתום אותה לתנועה ממוקדת ומדוייקת למטרה שאנו רוצים עבור עצמנו."
מאת: אסף לב
אז מי אנחנו מתחת לפני הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו? מתחת לסיפור שאחרים מספרים אודותינו?
מי אנחנו מתחת לפני השם הפרטי, שם המשפחה, הדת, הלאום, התרבות ושאר סממני הזהות שלמדנו להזדהות איתם מרגע שנולדנו?
שאלות הזהות הללו עשויות להשמע מרוחקות ותלושות מהמציאות אך מבט קרוב יותר ילמד אותנו שאלו הן השאלות שבעזרתן אנו מגדירים ומעצבים את המציאות שלנו.
אל הזן בודהיזם התוודעתי בשהות שלי במזרח.
זוהי גישה רדיקלית שלא מתייחסת לשום דבר כמובן מאליו, אפילו לא לזהות שלנו עצמנו.
השאלות הללו שפותחות מחדש את שאלת הזהות שלנו יכולות לעורר חרדות ולערער את הקרקע היציבה והבטוחה שאנחנו עומדים עליה.
רבים יעדיפו לכן עמדה שמרנית כלפי הזהות שלהם,
הם ימשיכו לספר את הסיפור המוכר להם על עצמם ויבקשו לנטרל כל ערעור או ספק בסיפור הקיים.
הפתיחות כלפי אפשרות ראיה מחדש של הזהות שלנו תגדיר גם את סגנון הפסיכותרפיה שנבקש לעצמנו.
זאת כיוון שפעמים רבות הפניה לפסיכותרפיה מתחילה בתחושת משבר, תחושה שמשהו בסיפור שסיפרנו עד היום לא מתאים למציאות חיינו.
המשבר יתבטא בדרך כלל בסימפטומים שונים שגורמים לסבל ברמת היום יום כמו שינה, עצב, פחדים, התקפי בושה או אשמה לא מוסברים, דכאון, התמכרויות ועוד סימנים.
יש שיעדיפו כמה שיותר מהר לתפור את הקרע, להרגיע את הסבל ו״להחזיר הכל למקום״.
מענה הפסיכותרפיה לקבוצה זו של אנשים תהיה שיטת טיפול שמתמקדת בהסרת סימפטומים כמו c.b.t, היפנוזה, טיפול תרופתי וטיפולים התנהגותיים אחרים.
המאפיין את הטיפולים הללו הוא ההמנעות שלהם משאלות של זהות ומיקוד כאמור בהקלה וסילוק סימפטומים מטרידים.
אחרים לעומת זאת לא יסתפקו בהעלמת הסימפטומים ויבקשו להבין לעומק את חוסר ההתאמה שהם חווים פתאום בין מי שהם מרגישים את עצמם היום ובין מי שהיו לפני המשבר.
בפני אלו פותחת הפסיכותרפיה הקיומית אפשרות למסע צלילה בעקבות שאלת הזהות במלוא עוצמתה.
הגישה הזו פותחת בפנינו את האפשרות להקשיב למשבר כמי שאומר לנו שהגיע הזמן לספר סיפור חדש,
שהסיפור הישן שסיפרו לנו/שסיפרנו לעצמנו כבר לא מתאים לנו יותר.
המסע אל עבר סיפור חדש, אותנטי ואמיתי יותר של מי שאנחנו, עובר דרך מרחב שהוא מתחת לפני שיח הזהויות והסיפורים.
כאן נכנסת לתמונה המדיטציה ככלי בתהליך הטיפולי.
המדיטציה היא מרחב שאנחנו יוצרים כדי לרדת מרמת המחשבות, הרגשות והסיפורים אל הגוף, התחושות והאדמה.
זוהי הזדמנות לחיבור אל הנוכחות הטהורה שלנו – אל הנשימה, אל דפיקות הלב, תחושת המגע של הגוף בקרקע.
יש שרואים במדיטציה נסיון למנוחה, מנוחה מהתקפת הסיפורים האין סופית שאנחנו מספרים לעצמנו.
החשיבות העצומה של החוויה המדיטטיבית הזו היא היכולת להפסיק להזדהות עם הסיפורים, הרגשות והתחושות שמתנים ושולטים בכל רגע של חיינו.
זה חשוב כיוון שכאשר אנחנו צוללים לעומק אנחנו מגלים שהרבה מהסיפורים, הרגשות והמחשבות שלנו הם התניות שהוחדרו אלינו מבחוץ ומעולם לא באמת בחרנו בהם,
הם מעולם לא היו באמת שלנו.
אפשר לומר שהמדיטציה במובן הזה היא הזדמנות להגדרה עצמית מחודשת.
בתהליך נגלה שהיכולת שלנו להשתנות מבפנים גבוהה הרבה יותר ממה שנדמה היה לנו כשנאחזנו בדימוי עצמי קשיח ולא משתנה מפחד לאבד שליטה על עצמנו.
המדיטציה מלמדת אותנו להרפות משליטה בלי לקרוס.
זאת על מנת לחזור לאחר מכן לשליטה באופן גמיש ושקט יותר.
מסיבה זו המצב המדיטטיבי הוא כלי חשוב בתהליך הפסיכותרפיה הקיומית.
השקט הפנימי שנגיע אליו במהלך מדיטציה הוא שיאפשר לנו ללכת אל מתחת לדרמה של החרדות, הכאבים, האשמה, הבושה, הזעם ושאר הרגשות הבוערים שבנו.
השקט שמתחת לסערה יתן לנו את החופש שלא להזדהות עם הרגשות הללו ולהלכד בהם.
באמצעות המדיטציה נוכל לקחת את האנרגיה הנפשית האדירה של הרגשות הבוערים שבנו ולרתום אותה לתנועה ממוקדת ומדוייקת למטרה שאנו רוצים עבור עצמנו.
השיח שלנו אז עם עצמנו ועם הסביבה יהיה הרבה יותר נוכח, בהיר ואסרטיבי.
יהיה זה שיח ממעמקי העצמי האותנטי שלנו ולא שיח מתגונן, מצטדק ומתנצל.
הפסיכותרפיה הקיומית לכן רואה במשבר חיים הזדמנות אמיתית להכנס מבעד לסדק בזהות העצמית שלנו שהמשבר יוצר.
באופן זה נוכל לשאול את עצמו שאלות אמיתיות שהופכות לשבילים שיובילו אותנו להיות ולהרגיש בבית בתוכנו פנימה.
