"בעיתות משבר העולם החיצוני נכנס פנימה לתוכנו בלי לדפוק בדלת.
זו יכולה להיות הזדמנות אמיתית להכיר אותו מחדש ולהשתתף באפשרות להשפיע עליו ולעצב אותו עבור כולנו"
מאת: אסף לב
לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעולם הגיע כיום לנקודת שבר עמוקה מאד.
משבר זה נוגע בכל רמות הקיום שלנו – בריאותי, פוליטי, כלכלי, חברתי, תרבותי וגלובלי.
בדרך כלל מקובל לחשוב שהעיסוק בפסיכותרפיה עוסק אך ורק ב״עולם הפנימי״ – הרגשי, המחשבתי – ואדיש למתרחש מסביב.
הגישה של הפסיכותרפיה הקיומית אינה שותפה לתפיסה זו.
הנפש שלנו, העצמי, אינה מתקיימת בחלל ריק.
אנחנו ניזונים ומושפעים כבני אדם בכל רגע נתון מהסביבה שלנו.
החברה, התרבות, הכלכלה, הפוליטיקה, הטבע שסביבנו – כל אלו משפיעים בכל רגע נתון עלינו ועל החוויה שלנו.
הערעור שגורם לנו המשבר הזה מתבטא גם כן ברבדים וברמות שונות.
עם זאת הייתי רוצה לשים את האצבע על נקודה אחת קריטית בעיני שהערעור או היציבות שלה עשויים להשפיע דרמטית על האופן שבו נוכל להתייצב אל מול המשבר הזה ואף לראות מבעדו את האופק לשינוי וצמיחה.
הנקודה המרכזית בעיני שסביבה סובב המשבר הזה ברמה האישית הוא משבר האמון.
אני חושב שהמשבר הבריאותי של הקורונה ומגדל הקלפים החברתי-כלכלי שהוא מתחיל למוטט יחד איתו, חשף תשתית רעועה מאד של חוסר אמון שקיים בין הפרט ובין המערכת השלטונית שאמורה היתה לדאוג ולשים את צרכיו ובטחונו בחשיבות עליונה.
אנשים רבים מתחילים להרגיש ש׳המערכת׳ עליה הם סמכו, שילמו לה מסים, חינכו בה את ילדיהם, סיכנו את חייהם עבורה בצבא, והאמינו שהיא תהיה שם עבורם בעת צרה – איכזבה והפנתה להם עורף.
החוזה החברתי שעמד בין הפרטים ובין החברה הופר ונדמה שהוא הולך ומתפורר.
חוקרי חברה וכלכלה שמתבוננים ומנתחים את המשבר הזה יודעים כבר להצביע על כך שמשבר הקורונה הוא רק הטריגר ולא הגורם לאמת הקשה שנחשפת בפנינו.
שנים ארוכות מצביעים אותם חוקרים על הבקיעים והכשלים שהולכים ומתהווים בדמוקרטיה ובקפיטליזם.
הדמוקרטיה שאמורה היתה לייצג באופן שוויוני את האזרחים כולם נחטפה והפכה להיות מעיין וילון שמעבר לו מוכרעות ההכרעות האמיתיות על ידי קבוצות לחץ, לוביסטים ובעלי הון שדואגים שהמשאבים החברתיים יועברו אליהם ולא אל הרוב.
כך גם בארצות הברית לדוגמא, הבינו שערך השוויון הפך לסיסמה חלולה שמתחת לה רוחשת גזענות אפילה שמאפשרת למשטרה לאור יום ובלי הסתרה להוציא להורג אזרח שחור שלמעשה לא עבר שום עבירה.
גם השיטה הקפיטליסטית שהבטיחה עושר שיחלחל מחדרי המסחר בוול סטריט אל כל שכבות האוכלוסיה הסתברה כשיטה שמעשירה מאד את העשירים ומעבירה הון באופן סיסטמטי מהציבור כולו אל שכבה דקה של מקושרים, מחוברים ובעלי הון.
אפילו המדייה והרשתות החברתיות שלכאורה היו אמורות לייצג את הציבור כולו ואת הטוב הכללי הופכים לצינורות פרסום והפצה של מידע כוזב שנועד להטות באופן מניפולטיבי את העמדה שלנו לאינטרס כזה או אחר שאינו באמת משרת אותנו.
אם נחזור לרגע מהספירה החברתית אל גיבורו האמיתי של הסיפור שלנו, האדם אינדוידואל, שמבקש לחיות את חייו ואינו מחובר ומקושר לעטיני הכח וההון, הרי שהחוויה הפנימית של אדם זה היא לא פחות מעוקץ ובגידה.
הבגידה באמון היא של אותה מערכת חברתית שהציגה את עצמה כעובדת למענו אך למעשה עסקה באינטרסים אחרים לגמרי, שאינם באמת סופרים אותו.
צריך לזכור שהאמון הוא למעשה הרצפה של הנפש שלנו.
ברגע שנסדק האמון שלנו, מתערערת כל הקרקע שעליה אנו סומכים ומאמינים שתחזיק אותנו מליפול אל תוך התהום.
יוצא אם כך שהמשמעות הנפשית של המשבר החברתי-כלכלי-בריאותי שאנו נמצאים בתוכו היא רעידת אדמה נפשית בכל הקשור לאמון הנכזב שלנו במערכת החברתית שנעלמת לפתע, וכנראה לא מהיום.
אנשים רבים מדווחים בעקבות המשבר על סימפטומים של חרדות, דכאון, יאוש, התמכרויות, וחוסר שקט עמוק כתוצאה מהמצב.
אני מאמין שבכל משבר חשוב לחפש את השורשים של המשבר שהסימפטומים מצביעים עליו ולא להסתפק בהעלמת הסימפטומים.
כשם שהתפרצות הקורונה ברמה החברתית היא בעיני סימפטום של משבר עומק של אמון במערכת החברתית כך ברמה האישית – החרדות וחוסר השקט הנפשי הם סימפטומים שמעידים על השמטות קרקע האמון בעצמי ובמערכות ההגנה החברתיות.
יום יום אפשר בכאב עצום לראות כיצד עוד ועוד עצמאיים למשל זועקים בכאב את תחושת הבגידה של המדינה שלאחר כל השנים שבהם שילמו מיסים ומילאו את כל חובותיהם מושלכים כיום ללא כל התייחסות על ידי הנהגה שמתייחסת בעצם לעצמה בלבד.
עבודת השיקום והטיפול בעיני ברמה האישית במשבר זה חייבת להתחיל בריפוי תחושת האמון שלנו, קודם כל בעצמנו.
אני מאמין שאם אנשים יחזרו להאמין בעצמם, ירפאו את כאב הבגידה של המערכת בהם ויתעצמו מבפנים,
הרי שבשלב הבא תופיע תביעה אסרטיבית מצידם להסכמות חדשות, לחוזה חברתי חדש ושקוף עם המדינה שהוקמה למען אותם אזרחים.
אזרחים מועצמים אלו שמאמינים בעצמם יסרבו לכלכלה שעובדת עבור הרווחים של המקושרים ובעלי ההון.
הם יתבעו כלכלה שעובדת עבור הרווחה האמיתית של כל אזרח, הבטחון שלו, העתיד שלו וצרכי היום יום שלו.
באותה מידה אותם אזרחים יתבעו דמוקרטיה אמיתית, שוויונית באמת שעובדת עבור האזרחים כולם ואינה הופכת כלי בידי ציניקנים, לוביסטים, בעלי הון, ופוליטיקאים מושחתים ומשחיתים.
בסופו של יום כאמור, המשבר הזה חושף את העובדה שהעולם החיצוני שלנו והעולם הפנימי אינם באמת מנותקים זה מזה.
בעיתות משבר העולם החיצוני נכנס פנימה לתוכנו בלי לדפוק בדלת וזו יכולה להיות הזדמנות אמיתית בעיני להכיר אותו מחדש ולהשתתף באפשרות להשפיע עליו ולעצב אותו עבור כולנו.
