הוא עומד על הבמה, נואם בלהט וההמונים שותים בצמא את המילים, נסחפים באמונה יוקדת, מאמינים שעבור המילים הללו הם מוכנים גם לקפוץ אל מותם במלחמה שאת המטרות שלה יגדיר אותו מנהיג.
במבט מהצד אפשר לנתח את הנאום, לשמוע את הציניות, השקרים, התפרים, המניפולציה, להבין שהוא עצמו לא מאמין באף מילה.
ובכל זאת, סיטואציות מעין אלו מרתקות כדי ללמוד מה בעוצמה של מילה בדיבור פורט על מיתרי הנפש שלנו להניע אותנו
לרגשות, מחשבות ופעולות.
המנהיגות הזו מתחילה בבית, כאשר דמויות סמכות מדברות אלינו כמו הורים, מורים ושאר מבוגרים בעלי תפקיד בחיינו.
המילים אז מתחברות עבורנו לאמון, לבטחון, לתחושה שיש מישהו גדול וחכם שמוביל, יודע, מכוון ומדריך אותנו.
לעיתים מצבי מצוקה חברתיים, אישיים או לאומיים מחזירים אותנו אל המקום השברירי הזה, הילדי, בו אנו זקוקים שוב לאותו הורה/סמכות שיאמר את המילים שיאפשרו לנו שוב להרגיש את הבטחון, האמון והיציבות שירגיעו את החרדה.
אם נחזור לאותו מנהיג נואם, המילים הם החלק השולי באפקט ההשפעה של המסר שעובר מתחת למילים : ״אני ההורה שישמור עליכם מהעולם שבחוץ, איתי אתם בטוחים ואני גדול וחזק לנצח את כל מי שרוצה לפגוע בכם״.
המסר הזה מגיע היישר אל הילד הפנימי המבוהל, ושלא כמו הבוגר -הילד לא מסוגל להבחין בשקרים, במניפולציות וחוסר ההתאמה בין המילים והמציאות.
כל אלו הם שוליים ביחס לצורך העמוק בהרגעה ותחושה שיש מבוגר עוצמתי מנווט ומשגיח.
הפיתוי למילים מגוננות של מי שנתפס בעיננו כבעל עוצמה וסמכות הוא עצום בעיקר בזמני שבר, חרדה ואי יציבות.
פעמים רבות ׳מנהיגים׳ מסוג זה אף דואגים לערער את היציבות והבטחון ולנטוע חרדה בעזרת המצאה של ׳אויבים׳ מדומים על מנת ליצור את אותו ערוץ שליטה ולהקל עליהם את מלאכת ההשפעה והשליטה.
החיסון מפני השפעה מנצלת שכזו הוא ההכרה גם בעוצמת המילים על הנפש שלנו וגם ההכרה בהיותנו יצורים פגיעים הנוטים לחפש את ״ האחר הגדול שיודע״.
היכולת שלנו להתבגר באמת היא היכולת שלנו לסמוך על כך שאנו עצמנו יכולים להיות אלו שיודעים.
ההקשבה והאמון באמת הפנימית החזקה שלנו תאפשר לנו גם לווסת את החרדה שלנו וגם לכוון את עצמנו באופן המדוייק ביותר עבורנו.
במצבים אלו המנהיגים ודמויות הסמכות שנחפש לנו יהיו אלו שידעו להחזיר לנו את הכוחות והאמון בעצמנו מתוך דיבור אמיתי ולא דמויות ׳עוצמה׳ שיבקשו לשאוב לעצמם את האנרגיה שלנו ולטעון לבעלות על האמת והידיעה.
