האמונה שביסוד הפסיכותרפיה הקיומית היא שהאדם עצמו, מעבר להשרדות הפיזית שלו וכחלק ממנה, המציא לאורך ההיסטוריה ועד ימינו את התכלית, המשמעות, היעד והמטרות שלו, כאדם וכחברה.
לאורך תקופות שונות השתנו מוקדי הכח שמחליטים עבור הכלל מהי התכלית והמשמעות של קיומם כמו הממסד הדתי, הכהנים, המלכים, הוגים, פוליטיקאים, בעלי הון, עיתונאים ו׳משפיענים׳ ואינדוידואלים עוצמתיים אחרים.
הפילוסופיה הקיומית, עליה מבוססת שיטת טיפול זו, יוצאת כנגד הפקעת כוחו של האינדוידואל לקבוע את המשמעות, התכלית וצורת חייו והפקדת הכח היקר הזה בידי מוקד כח זה או אחר.
ערך היסוד העומד בבסיס גישה זו הוא הזכות העליונה לחופש שלנו, חופש שמאפשר לנו ליצור את המשמעות היעד וצורת החיים שלנו.
כמובן שחלק מזכות זו היא לבוא ׳בחוזה חברתי׳ עם אחרים סביבנו כדי להסכים יחד ולפעול למען הגשמת תכלית משותפת.
מוקד הכח המשפחתי הוא דוגמא ללחץ האדיר הראשוני המופעל עלינו כדי לאמץ תכלית, יעד או משמעות חיים כזו או אחרת.
לעתים אנשים מגלים שהתוכן שעליו גדלו והתחנכו לא תואם את האמת הפנימית שלהם ונוצר מעיין פיצול פנימי שעליו הם צריכים להתגבר על מנת להגדיר את עצמם.
מעטים הם המשפחות שמקבלות על עצמן את התפקיד של לגדל אדם ליצור בעצמו את משמעות קיומו ותכלית חייו מבלי לכבול אותו ל׳מסורת המשפחתית׳, גם כשזו אינה תואמת להוייתו הפנימית.
מוקדי כח אחרים שמשפיעים עלינו לאורך החיים יכולים להיות מוסדות החינוך, הצבא, המשפט, ושאר הרשויות והממסדים שחיינו עטופים בהם.
לעיתים המפגש עם מוקדי כוח שונים בחברה לאורך החיים יכול להוביל לטראומה ואף לתחושת אונס, דיכוי וכפייה.
הנסיון הקליני מראה לנו פעמים רבות שסימפטומים פסיכולוגים מטרידים כמו לדוגמא דכאון, התמכרות, דימוי עצמי ירוד ותחושת חוסר ערך – רבים מאלו נובעים מהיסטוריה נפשית של יחסי דיכוי קודמים מופנמים, דיכוי שמנע את המימוש העצמי המלא והנביעה של הרצון האותנטי שלנו אל העולם.
כפי שהגדיר זאת ג׳ בתחילת התהליך הטיפולי שעבר: ״לכאורה אצלי הכל בסדר, משפחה אוהבת, חברים, עבודה מצויינת כמהנדס מטוסים.. רק שאיכשהו, אני מרגיש שאני חי חיים של מישהו אחר, לא שלי באמת…״
הפסיכותרפיה הקיומית מבקשת בראש ובראשונה לעזור לאדם להבין את עצמו ו׳הגדרות החוסמים׳ שגדל לתוכן.
מטרת התהליך היא להחזיר לאדם את האותנטיות, החופש הפנימי והאומץ על מנת לצעוד בעקבות נטיות ליבו,
לחיות את חייו במלואם,
חיים שהם באמת שלו.
גישה זו עוזרת למפות את מוקדי הכח שבתוכן פועל האדם, שלעיתים שקופים עבורו, ולבחון מחדש את הדרך שבה הופנמו בתוכו ׳כאמונות מעכבות׳ ותקרות זכוכית ולהתמודד מול מוקדי כח מופנמים אלו.
באופן זה יוכל האדם לבטא את עצמיותו באופן בהיר ואסרטיבי יותר ולהפוך בעצמו למוקד הכח של חייו.
תכליתה של הפסיכותרפיה הקיומית במובן זה היא לאפשר לאדם לחיות מתוך חופש פנימי, להפוך למנהיג של ספינת חייו ולנווט באופן בוטח במסע חייו בין קרחוני הכח שמקיפים אותנו בכל רגע נתון .
