"הסיבה שאני מבקש להראות שהתנהגויות אלו אינן עוסקות ב׳הרס עצמי׳ אלא בנסיונות נואשים להחיות את העצמי או להגן עליו מכאב היא לשנות את נקודת המוצא שלנו להתיחסות ולדרכי השינוי של התנהגויות אלו."
מאת: אסף לב
אחד העקרונות שגיליתי לאורך שנות עבודתי כמטפל היא שכל אדם עושה את הטוב ביותר על פי הבנתו עבור עצמו בנסיבות ובמשאבים הנתונים לו.
מתוך כך, במאמר זה אבקש להראות שמה שלעיתים נראה לנו כהתנהגות של ׳הרס עצמי׳ אינה אלא התנהגות שנועדה להיטיב עימנו
אך כרוכה במחירים גבוהים מאד לעיתים.
התנהגות של הרס עצמי יכולה לנבוע מגורמים שונים.
הגורם אחד למשל שיכול לגרום להתנהגות של הרס עצמי הוא הקושי לשאת רגשות בוערים בתוכנו.
הנסיון שלנו לעסוק בפעילות שתאלחש את הרגשות הבלתי נסבלים שלנו עשוי להראות מהצד כהרס עצמי.
כך למשל אחד התפקידים של התמכרות על גווניה השונים הוא לאלחש את כאבי החיים ולהסיח את התודעה שלנו מהם.
הגורם השני שיכול להוביל אותנו להתנהגות שתתוייג כהרס עצמי הוא הרצון שלנו להרגיש חיים.
פעמים רבות לאורך השנים אנחנו מוסיפים הגנות נפשיות וחומות שמגנות עלינו מפני העולם.
המחיר של הגנות אלו על הלב הבוער שבתוכנו הוא סוג של ׳דכאון שקט-סמוי׳ ואובדן תחושת החיות.
אנשים לעיתים לא מודעים לתהליך הזה אך בוקר אחד הם קמים לגלות שתחושת החיות שלהם אבדה.
האמת היא שאובדן החיות לא באמת מתרחש ברגע אחד אך כיוון שהתהליך של התהוות ההגנות מתרחש לאט ובאופן לא מודע הרי שאת האפקט המצטבר שלו אפשר לעיתים לחוות כאילו הוא מתרחש ברגע אחד.
התגובה לתחושת ה׳מוות הנפשי׳ הזה יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות שמעלות את רף האדרנלין שלנו כדי לעורר באופן מהיר את תחושת החיות שבנו, להתעורר.
כך למשל אנשים יכולים להתנהג באופן מסכן כמו לבגוד במערכת יחסים, להכנס למערכות יחסים מרעילות אך רוויות ריגוש ומיניות, להמר, לעסוק בספורט מסוכן ועוד התנהגויות מעוררות.
הסיבה שאני מבקש להראות שהתנהגויות אלו אינן עוסקות ב׳הרס עצמי׳ אלא בנסיונות נואשים להחיות את העצמי או להגן עליו מכאב היא לשנות את נקודת המוצא שלנו להתיחסות ולדרכי השינוי של התנהגויות אלו.
כאשר העמדה שלנו היא שמה שעומד מולנו הוא ׳הרס עצמי׳ הרי שהיחס הראשוני שלנו יהיה בקורת ושיפוט על חוסר האחריות בהתנהגות כזו.
כשמדובר בשינויי עומק ותהליכי ריפוי הרי שהעמדה היעילה לבוא מתוכה היא דווקא העמדה האמפטית והמבינה את האדם מבפנים ולא זו השופטת מבחוץ.
כאשר אנחנו מבינים את התנהגויות ה׳הרס העצמי׳ כהתנהגויות שמשמשות להישרדות הנפשית דווקא הרי שיתאפשר לנו מפגש קרוב יותר עם השורש של המצוקה הנפשית הזו.
אמפתיה גם כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים מאפשרת לנו להסיר הגנות ולהתמסר לתהליך של התחלה מחדש.
גישה כזו למשל תאפשר למצוא דרכים חדשות לאפשר להכיל את הרגשות, גם אלו הלא נעימים, וללמוד מהם מבלי לאלחש או למסך אותם בהתמכרויות שונות.
כמן כן גישה זו תפתח אותנו לאפשרויות שבהן אנחנו נוכל לחוות את עצמנו חיוניים וחיים מבלי שנצטרך לסכן את עצמנו ולהסתפק באדרנלין כמעורר את תחושת החיות שבנו.
