"הסמכות הפנימית הזו, כמו מנהיגות פנימית, היא שגורמת לנו להאמין ולסמוך על עצמנו והיא זו שגורמת לצד השני שמקשיב לנו לכבד את המילים והמסרים שלנו ולהתייחס אליהם ברצינות"
מאת: אסף לב
בנערותי בזמן היותי תלמיד בבית הספר שמתי לב לתופעה שלא היתה ברורה לי אז.
מול הכיתה הרועשת והגועשת שלנו עמדו בשיעורים שונים שני מורים.
אחד המורים בשעור שלו הרים את קולו, כעס ותבע מאיתנו שקט ומשמעת לכל אורך השעור.
ככל שהוא השקיע יותר אנרגיה וזמן בנסיונות לתבוע שקט ואת הכבוד שהוא ראוי לו כמורה, כך תגובת הכיתה היתה קשה יותר, ומזלזלת יותר.
אי אפשר היה שלא לחוש רחמים מול חוסר האונים שהוא בוודאי חווה אז.
שעור אחר לעומת זאת, אותה כיתה, אותה שעה פחות או יותר של היום, המורה השני נכנס לכיתה בשקט, מתיישב, מבקש בשלוש מילים שהוא מצפה לשקט ו… הכיתה קשובה לכל אורך השעור.
בדיעבד שאלתי את עצמי מה בעצם אפשר למורה אחד לקבל בדיוק את מה שהוא ציפה – כיתה קשובה ומכבדת ופתוחה ללמידה לעומת המורה השני שביקש וציפה לאותה התנהגות ונתקל במפח נפש וחוסר קשיבות.
אני חושב שהסיפור על שני המורים הללו יכול להאיר את החשיבות העצומה של תקשורת אפקטיבית.
אם יש דבר אחד מרכזי שמאפיין אותנו כבני אדם הרי שהדבר הזה הוא התקשורת שלנו בכל רגע נתון.
אפילו כשאנחנו לגמרי עם עצמנו, ישנו דיבור פנימי שבו אנו מתקשרים עם עצמנו, חושבים על ההתנהלות והתחושות שלנו.
תקשורת אפקטיבית במבחן התוצאה היא המשקל שמקבל הדיבור והמסר שאנחנו מבקשים להעביר, אם זה לצד השני ואם זה לנו עצמנו.
דוגמא למסר שאנחנו מעבירים לעצמנו הוא למשל בהחלטות שאנחנו מקבלים עם עצמנו.
כך לדוגמא החלטה שאנחנו מקבלים על לפתוח בדיאטה בעקבות סוכר או כולסטרול גבוהים, או אפילו רק כדי להרגיש טוב יותר עם המשקל שלנו.
החלטה נוספת יכולה להיות להתחיל לאזן את המינוס בבנק ולשים לב שההוצאות שלנו לא גדולות מההכנסות מידי חודש.
שתי אלו הם דוגמאות להחלטות שאנחנו מבקשים לקחת על עצמנו, ולהעביר מעין מסר עצמי שכעת אנחנו מתחילים תהליך של שינוי.
גם כאן נוכל לשאול מה מבדיל בין אנשים שמקבלים על עצמם החלטות ומצליחים לעמוד בהם לעומת מי שמחליט ומהר מאד המסר הפנימי שהוא מעביר מידלדל ולא מקבל תוקף.
מה מאפשר לאדם מסויים להיות ב״משמעת עצמית״ ולנהל עם עצמו תקשורת אפקטיבית שבה הציפיות שלו מעצמו יהפכו לממשות?
אני בכוונה מתחיל דווקא בדוגמא של תקשורת אפקטיבית כלפי עצמנו כי אני מאמין שמשם מתחיל האמון שלנו ברצון ובכוונה שלנו ומכאן גם עובר המסר לצד השני.
במובן זה, אם נחזור רגע למורים שדיברנו עליהם, הכיתה בעצם קלטה הרבה מעבר למה שהמורים אמרו את הכוונה הפנימית שלהם במילים שאותם הם ביטאו.
כלומר, בדיעבד אני מבין שההבדל בתגובת הכיתה היתה כיון שהמורה הראשון ביקש אמנם שקט וכבוד, אבל בתוכו הוא לא באמת האמין שמגיע לו שקט וכבוד מהתלמידים.
לעומת זאת, המורה השני התכוון לכל מילה שאמר כשביקש בתחילת השנה הקשבה וכבוד ולכן המילים הספורות הללו קיבלו משקל גדול כל כך שלא היה צורך לחזור על כך כל שיעור.
היכולת להתכוון למה שאנחנו אומרים או חושבים עם עצמנו, הכבוד שלנו למילים שאנחנו מבטאים, הוא מה שיוצר בראש ובראשונה את הסמכות הפנימית שלנו.
הסמכות הפנימית הזו, כמו מנהיגות פנימית, היא שגורמת לנו להאמין ולסמוך על עצמנו והיא זו שגורמת לצד השני שמקשיב לנו לכבד את המילים והמסרים שלנו ולהתייחס אליהם ברצינות.
באופן זה, כאשר אנו עצמנו מכבדים את האמירה שלנו, הרי שגם התחייבויות שאנחנו מקבלים על עצמנו כמו להתחיל דיאטה, להפסיק לעשן, לאזן את חשבון הבנק וכו יקבלו תוקף פנימי וקרוב לוודאי ישמרו ויתבצעו.
באותה מידה, ההשפעה של המסרים והמילים שלנו כלפי אחרים – אם אלו בני משפחה, חברים או אנשים במעגל רחוק יותר – השפעה זו תגדל באופן משמעותי היות והצד השני יחווה את המשקל של המילים שלנו ויתייחס אליהם בהתאם.
מחקרים בתקשורת הראו שהמילים שלנו לכשעצמן, מבחינת ההשפעה שלהן, מהווים רק 10 אחוז מהמשקל של המסר שעובר לצד השני.
שאר ה90 אחוז של השפעה נובע משפת הגוף, גוון הקול, האינטונציה, והתפיסה הכוללת של הצד השני את האמינות שלנו מנסיון העבר.
כל הרכיבים הללו של תשעים האחוזים שאינן במילים הם בעצם ביטוי של הכוונה, הסמכות הפנימית והאמונה שלנו בדיבור ובמסר שלנו, וכל אלו מתבטאים בשפת הגוף שלנו במובן הרחב.
כמו שמכונת אמת מודדת את השינויים הפנמיים בגוף שמעידים על חוסר התאמה בין המילים ובין הכוונה הפנימית שלנו, כך כולנו באופן טבעי בדרך כלל מצויידים בחיישנים פנימיים שמספרים לנו האם כדאי לנו להאזין ולקבל את המסר של מי שעומד מולנו או שזהו מסר כוזב.
תקשורת אפקטיבית לכן מתחילה בתוכנו פנימה ובמוכנות שלנו להיות נאמנים לעצמנו, לרצון למחשבות ולרגשות שלנו, אותם אנו משדרים כל הזמן לעצמנו ולסביבה שלנו, בין באופן מודע ובין באופן שאינו מודע.
