מרגע הלידה שלנו אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך תלות חזקה וכמעט מוחלטת.
הזהות העצמית שלנו ממוזגת לחלוטין עם הסביבה ולרוב עם הדמות המטפלת – האם.
המיזוג הפיזי והנפשי מייצר תחושת הזדקקות אל הדמות החיצונית לצורך קיומנו – הזנה, הגנה ואישור הערך העצמי שלנו.
יחד עם זאת, על מנת להפוך לאינדיווידואלים אנחנו זקוקים למרחב שיאפשר לנו לחתור אל עבר נפרדות פיזית ובסופו של דבר נפרדות פסיכולוגית.
הנפרדות הפיזית מוחשית וברורה לנו יותר כיוון שהיא מתבטאת באופן גלוי ביכולת שלנו להזין את עצמנו ולהגן על עצמנו בכוחות עצמנו.
לעומת זאת הנפרדות הפסיכולוגית היא לעיתים ״שקופה״ יותר ולכן קשה יותר להגדרה.
אינדיקציה לקושי שיש לנו עם נפרדות פסיכולוגית תופיע בראש ובראשונה כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו מחכים לאישור חיצוני על מנת להביע את עצמנו או לצורך ידיעה שהבחירות/צורת החיים שלנו היא ה״נכונה״ וה״טובה״.
גם אם אנחנו יודעים באופן ראציונלי שאין באמת בחירה ״טובה״ או דרך ״נכונה״ לפעול בחיים אלא זו שנכונה וטובה עבורנו, הרי שבחוויה שלנו אנחנו נרגיש שדרוש לנו אישור חיצוני לכך.
הקושי הזה יתבטא גם בתחושת עלבון צורב אפילו בנוכחות צילם של שיפוט, בקורת או דחיה.
קושי מודחק בנפרדות פסיכולוגית הוא פעמים רבות גם גורם העומק להתמכרויות שונות כאשר מושא ההתמכרות פעמים רבות מהווה ביטוי ותחליף לצורך שלנו בהתמזגות.
האתגר בנפרדות הפסיכולוגית נובע מכך שהעוצמה בה צמד המילים ״ילד/ה טובים״ היתה חזקה כל כך לאינדיקציה שאמא אוהבת אותנו עד כדי כך שכל חשש למשוב שאינו כזה יאיים על כל תחושת הערך העצמי שלנו.
קושי בנפרדות פסיכולוגית עשוי להוביל אותנו למערכות יחסים תלותיות שבהן תמיד נמצא את עצמנו במקום המרצה את האחר ובעמדת חולשה ובהזדקקות לאישור תמידי של הפרטנר שלנו.
קושי זה נובע פעמים רבות מכך שההורה או הדמות המטפלת התקשו בעצמם לחוות את הנפרדות מהילד.
במצב זה עצם הנפרדות והעצמאות של הילד איימה על ההורים בתחושת נטישה ולכן הם המשיכו לתחזק את ההזדקקות של הילד ולא אפשרו לו להיפרד.
הדרך לשקם את תחושת הנפרדות הפסיכולוגית בבגרות עוברת דרך המוכנות שלנו לביטוי עצמי מלא תוך נטילת סיכון מודע לכך שהביטוי העצמי הזה יידחה או יספוג בקורת או שיפוט.
המוכנות שלנו מצד אחד להמשיך לבטא את עצמנו בצורה מלאה ומצד שני להכיל את החרדה שהבקורת מעוררת בנו – כל אלו יאפשרו לנו לבנות תחושת בטחון, ערך ונאמנות לעצמנו באופן שאינו קשור באישור החיצוני.
נפרדות פסיכולוגית כזו לכן היא חיונית גם לתחושת החופש האישי שלנו וגם ליכולת שלנו ליצור קשרים ממקום של חופש ולא ממקום של שעבוד לאישור התמידי של הפרטנר שלנו – בין אם מדובר בקשרי עבודה, משפחה או מערכת יחסים אינטימית.
