לאחר שנים ארוכות הדר סיים תהליך גרושין ארוך וכואב.
בחוויה של הדר הליך הפרידה לא הסתיים ב״סוף טוב״ והוא נותר עם תחושת ׳תבוסה צורבת׳ לדבריו.
ההתיחסות לאותה ׳צריבה׳ בוערת של תבוסה אותה תאר הדר יכולה לספר לנו את ההבדל והיחודיות של הפסיכותרפיה הקיומית מגישות אחרות.
גישות רבות מפרשות את אותה צריבה שתאר הדר כרגש ׳שלילי׳ שיש לסלק מהדרך.
כך למשל טיפול רפואי פסיכאטרי קלאסי בוודאי יציע כדורים שתפקידם לעמעם את תחושת הצריבה, צריבה שמערבת בתוכה במצבים כאלו זעם, שנאה, תסכול, חוסר אונים ודכאון.
טיפולים התנהגותיים ינסו ללמד את הדר כיצד לחשוב ׳חיובי׳ ולעקוף את תחושת הצריבה.
טיפול פסיכולוגי מסורתי ינסה לחפש את השורש של הצריבה הזו ולהאיר אותה בקונטקסט רחב יותר.
יודגש כאן שבעיני כל אחד מהדרכים הללו הן דרכים ראויות וחשובות לטיפול.
יחד עם זאת, היחודיות של הפסיכותרפיה הקיומית היא בכך שהיא לא רואה בתחושת הצריבה הבוערת הזו תחושה ׳שלילית׳.
באופן כללי הגישה של תפיסה טיפולית זו לא עוסקת בתיוג החוויה שלנו ל׳טובה׳ או ׳רעה׳.
נקודת המוצא של הגישה היא לכבד כל רגש שהוא ולראות בו משאב טהור של אנרגיה נפשית, נקיה מ’טוב’ או ‘רע’.
כמו בהנעה של רכב, מה שהופך את בעירת המנוע להרסנית או פוגענית הוא חוסר היכולת של הרכב לשאת את עוצמת הבעירה של המנוע ולנתב אותה להנעה ופעולה של הרכב.
אם נעקוב אחר דימוי המנוע, הנסיון לעמעם את הרגש הבוער בנו דומה לנסיון להחליש את הבעירה של מנוע הרכב ובכך כמובן להחליש את עוצמת המנוע שלו משמעותית.
ברגע שאנחנו מתחילים לראות ברגש הבוער, צורב ככל שיהיה, מקור אנרגטי ומשאב שנוכל להשתמש בו, הרי שנקודת המוצא שלנו להתייחסות לאותה תחושה ׳שלילית׳ שאותה תאר הדר – נקודת המוצא הזו משתנה לחלוטין.
במקום לפרש אז את הרגש הבוער והצורב כ׳בעיה׳ או סימפטום מטריד הגישה הזו תראה בתחושה הבוערת הזדמנות לצמיחה מתוך העבודה עם האנרגיה הבוערת שעולה.
אז כיצד נראית בפועל העבודה עם רגשות בוערים?
כמו במדיטציה, הדבר הראשון שעלינו ללמוד בעבודה עם רגש בוער היא איך ׳לא לעשות׳.
פעמים רבות הדחף האימפולסיבי שלנו אל מול רגש בוער שעולה בנו הוא פעולה הגנתית שכל מטרתה להדוף את הרגש הבוער מאיתנו, להפטר ולהמנע ממנו בכל מחיר.
זאת כיוון שבשניה הראשונה הרגש הבוער במצבים אלו נחווה כאוייב ש׳תוקף׳ אותנו מבחוץ ומרגיש כמו מלחמה שיש להתגונן מולה.
על כן אנשים מדברים על ׳התקף׳ זעם, ׳התקף׳ חרדה, ׳התקף׳ קנאה וכו.
מצבי אלימות במקרים אלו, נפשית או פיסית, הם פעמים רבות תוצאה של נסיון להדוף ולהמנע מהמגע עם הרגש הבוער בכל מחיר.
אם אני ברגע מסויים תופס את האחר כגורם לרגש הבוער הזה בתוכי, במקרה של פגיעה למשל, הרי שארצה לגרום לו להרגיש את הרגש הבוער שבי ומכאן האלימות.
לפעמים האלימות הזו, מתוך חוסר אונים או מתוך אי זיהוי גורם חיצוני מחוץ לנו, תופנה פנימה נגדנו בצורת ביקורת, שיפוט והלקאה עצמית.
אלימות פנימית כזו תעצים את תחושת ה׳מתקפה׳ שנחווה כיוון שיתווספו לה אשמה ובושה בעקבות השיפוט הפנימי.
במידה ונצליח להמנע מהנטייה המיידית שלנו להדוף החוצה את ׳מתקפת׳ הרגש הבוער, מתחילה העבודה המאתגרת של להסכים בשלב הראשון להיות עם הרגש ולהכיר בקיומו.
השהות עם הרגש הבוער היא אינה ׳פסיביות׳ כפי שנהוג לחשוב אלא אקטיביות פנימית.
ההשתהות עם הרגש הבוער מאפשרת לנו להתבונן בו ולזהות את מהותו.
כך פעמים רבות כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים בהתפרצות, באימפולסיביות, בתוקפנות או חוסר סבלנות אנחנו בדיעבד לא לגמרי יודעים לומר מה הרגשנו שניה לפני אותה התפרצות.
היכולת להשתהות מאפשרת לנו לראות שמה שעומד כרגע לפנינו הוא למשל כעס, או כאב, או חרדה או כל רגש בוער אחר.
מרגע שנתחיל לתרגל באופן יום יומי את יכולת ההשתהות שלנו עם הרגש הבוער ולעצור את הפעולה האימפולסיבית ההודפת הרי שהאיכות של הפעולה שלנו מכאן ואילך תשתנה באופן משמעותי מאד.
בשונה מהמקובל לחשוב, פעולה אימפולסיבית שהודפת החוצה רגש בוער כמו למשל במשפט ׳אני אראה לו מה זה׳ או כל מימוש מיידי של תחושת נקמה או ׳צדק׳ אחרת- פעולות אלו מסתברות בדיעבד כמספקות אולי בטווח הקצר אך בטווח הארוך האפקט שלהן עלינו דל ובמקרים רבים אף מזיק.
תוצאה אחרת, לא פחות הרסנית, של המנעות ממגע עם הרגש הבוער היא שיתוק והמנעות מהפעולה שסיטואציה מסויימת דורשת מאיתנו( כמו דחיינות, הדחקה או כל בריחה ונסיגה אל העולם הפנימי).
ההשתהות עם הרגש הבוער תאפשר לנו לקרוא בו, להפוך אותו ׳מכדור אש׳ ל׳כדור בדולח׳ שמגלה לנו משהו על המציאות שעומדת מולנו.
ברגע שנוכל להקשיב באמת למה הזעם או הכאב או הקנאה או הפחד הבוער הזה מספרים לנו נוכל לצאת אז לפעולה.
פעולה זו תהיה אז איכותית הרבה יותר מהפעולה האימפולסיבית ההודפת.
אפשר לומר שאם הפעולה האימפולסיבית היא פעולה כוחנית הרי שהפעולה הקשובה פנימה היא פעולה מתוך עוצמה.
הרגש הבוער אז יהפוך למנוע רב עוצמה לפעולה עוצמתית בתוך העולם במקום סימפטום פתלוגי או מטרד שיש להפטר ממנו.
חשוב בנקודה זו גם להזכיר מחיר נוסף של סילוק מהיר של הרגש הבוער לפני שבאמת פגשנו אותו בתוכנו.
ריקנות, שעמום, אובדן תחושת החיות, ערך עצמי נמוך, דכאון, חוסר תוחלת,
התחושה שכל דבר ׳חשוב׳, ׳טוב׳ ומעניין קורה תמיד בחוץ, למישהו אחר, במקום אחר – כל אלו פעמים רבות הן ביטוי לוויתור שלנו על לקיחת בעלות על הרגשות הבוערים שבנו שהן המקור העוצמתי ביותר לתחושת החיות והאותנטיות שבנו.
במובן זה הפסיכותרפיה הקיומית היא סוג של סדנא לעבודה משותפת עם רגשות בוערים וצורבים- חרדה, דכאון, כאב, בושה, אשמה, שנאה, זעם, קנאה תסכול ויאוש – והמרה של הרגשות הבוערים הללו לאנרגית חיים, פעולה ותנועה.
לאחר שנים רבות של מפגשים בקליניקה עם מצוקות, טראומות, ומצבי משבר אני יכול בהחלט להעיד שהלמידה של המטופלים להתיידד עם התחושות הצורבות והבוערות שלהם ולתרגם אותם לפעולה עוצמתית בעולם שינתה לחלוטין את גישתם לחיים ואת מי שתפסו את עצמם קודם לכן.
למידה זו הפכה את משברי החיים שלהם מארועים מצערים והרסניים להזדמנות אמיתית לגלות בתוכם עוצמות אותנטיות ומשאבים חדשים לגדילה, התפתחות ותנועה אל עבר מטרות חייהם.
